"בשבילנו תמיד תהיה מלך העולם": סמל עמית אריה רגב הובא למנוחות

סמל עמית אריה רגב בן ה-19, לוחם שריון בגדוד 52, עוצבת "עקבות הברזל" (401), נפל אתמול (שני) באירוע קשה בג'באליה, בפאתי העיר עזה. לפני זמן קצר (שלישי), הוא הובא למנוחות.

מתקפת חמאס על המגנן הצבאי בפאתי העיר עזה שבצפון הרצועה החלה אתמול סמוך לשעה 06:00 בבוקר, כשחוליה של שלושה מחבלים הגיעה לאזור בפאתי שכונת שייח רדואן בעיר. המחבלים השליכו כאמור מטען חבלה לתוך הטנק וכתוצאה מהפיצוץ נהרגו ארבעת לוחמי הצוות ששהו בתוכו. בנוסף, המחבלים ירו לעבר מפקד הטנק.

בני משפחה, חברים וחברים לנשק רבים, התכנסו בבית העלמין במודיעין ללוות אותו בדרכו האחרונה. הוא הותיר אחריו את הוריו, יונתן ויעל, ואחיו, עידו, רוני ואליענה. עמית הוא הבוגר השמיני של בית הספר "מור" שנפל, מתחילת המלחמה.

"לילה ראשון בלי הבן שלי"

אביו של סמל עמית אריה, רוני, ספד: "בתחילת הצבא מדברים על לילה ראשון בלי אימא. אז זה לילה ראשון בלי הבן שלי. הלילה הראשון שאני לא צריך לשים את הנייד ליד הראש כדי שלא אפספס וואטסאפ ממך, באמצע הלילה. ילד שלי, 'מינימי' שלי, איזה ילד אתה. ילד של אבא.

"מת על ספורט, על כל ספורט. כל הזמן רואה ספורט, ובראש מכבי תל אביב. ביקשת שנמשיך להיות מנויים גם כשאתה בצבא, כדי לא לאבד את המקום. אז המקום שמור, אבל אתה כבר לא תהיה בו. בשבוע האחרון ביקשת שאשלח לך בוואטסאפ תוצאות של משחקים, כי הוואטסאפ התחבר רק מדי פעם, ורצית להתעדכן. עשית את זה בקנאות, אבל את הדיווחים האחרונים שלי כבר לא ראית.

"ילד עדין ונבוך מתשומת לב. לפני כמה שבועות באנו לבקר את עידו בשבת בצבא, והחברים שלו נפעמו מהדמיון בניכם. ואתה, נבוך מהסיטואציה, הסתובבת עם הגב אליהם. מי שמכיר את עמית, גם ברור לו שזה הכי רחוק מעמית. האנשים, הכמות אנשים, עמית זה משפחה.

"אמרת לנופר באחת השיחות בתחילת הצבא שהיה לך רגע קשה, שמה שעושה לך טוב זה העובדה שאתה יודע שאימא, לירון ואני נעשה את הכל בשבילך, עד סוף העולם. זה כל כך נכון, אבל להציל אותך לא יכולנו. מצטער.

"חוסר התכליתיות במלחמה"

"חשבתי אם לכתוב על מה שדיברנו, על המלחמה הזאת, על חוסר התכליתיות, על ההנהגה שלנו, אבל החלטתי שזה הזמן שלך, ושום כעס לא צריך להיכנס למה שאני כותב לך. יש עוד כל כך הרבה דברים שאפשר לספר, שאני רוצה לומר לך, דברים שאני רוצה שאתה תדע. אבל עכשיו זה הזמן ללכת לנוח עמיתי. אין לי ספק שהיית רוצה שלא נתפרק, שנמשיך כמשפחה שמחה בשביל עידו, רוני ואליענה. אני מבטיח לך, ילד שלי".

"מקצועי, לוחמני וחבר"

מפקדו האישי במסלול, סמל נבו אומן, ספד לו: "משפחת רגב, יונתן, יעל, עידו ורוני היקרים. עמית, הייתה לי הזכות שהיית הנהג בצוות שלי, המקצועיות אותה הפגנת הוכיחה את עצמה. ידעתי, הייתי בטוח שתהיה מקצועי, לוחמני וחבר צוות נאמן. בשבוע האחרון של ההכשרה יש שבוע שנקרא שבוע לוגיסטי, עםעבור הלוחמים זהו שבוע של נפילת מתח - אבל אתה עמית, עבדת קשה.

"בחנת מה עוד אפשר לשפר. עשית זאת בנועם ובשקט - כי זאת הדרך שלך, להאמין במצוינות שנמצאת בדברים הקטנים. היית שם תמיד לתת כתף לחברים. אתה כל כך מחובר לעם ולמדינה, עד מסירות נפש. היית חדור מטרה להיכנס ללחימה ולבצע כל משימה  שהוטלה עלייך ועל הצוות. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים. אתה תחסר לי. איך נפלו גיבורים".

"להיות איתך עוד קצת"

המחנך של עמית בתיכון "מור", אלכס, ספד: "מאתמול תמונה שלך מחייך כבשה את הרשת. חיוך אופייני, שמח, מבוייש, צנוע. כך אני מכיר אותך, כך זוכר אותך וכך אוהב אותך. תמיד היית שקט וצנוע. שקט שנבע בפנים. אמרת לי שבצבא לא יהיו כל כך הרבה אזעקות ושמאוד מעניין לך בצבא. הלילה באת אליי בחלום. רק ישבנו והסתכלנו בעיניים. התעוררתי ונרדמתי שוב - כדי להיות איתך עוד קצת. תמיד תהיה בלבבות שלנו. עמית, תמשיך לחייך, אני אוהב אותך".

בן דודו של עמית, אורי שחם: "מי שלא יודע יש לנו משפחה קטנה. למרות שאתה היית מכבי - ואני הפועל, כולנו היינו מאותו העיר. הקשר שלך ושלי מיוחד. כל ארוחת שישי ושבת דאגת לוודא עם סבתא - אורי מגיע? היה לי ברור שתמיד אבוא. הכל אצלנו היה יחד. כל ארוחה ישבת מולי, בין סבא גיורא לדוד דני. היה לנו קשר שאי אפשר להסביר במילים.

"אני בחיים לא אשכח איך בלונדון, כשהיינו בהצגה, אמא שלך תרגמה את כל ההצגה לעידו. איך חיכינו לפיקניק ביום העצמאות כדי שנהיה כולנו יחד. עמית, איך היית גאה בעצמך. תמיד רצית להגיע הכי רחוק, שאפת הכי גבוה. תמיד רצית להצטיין וצלחת הכל בעבודה קשה. איך רצית לצאת לקצונה ולהמשיך את הדרך של סבא - ואז הנורא מכל קרה. לא מאמין שלא אראה אותך שוב. אני לא יודע איך הארוחות ייראו בלעדייך. המשפחה תמיד הייתה במקום הראשון עבורך, לא אוכל לתאר בחיים את התחושות שאני והמשפחה חווים. בשבילנו תמיד תהיה מלך העולם".