תפסיקו להעניש את אזרחי ישראל

ביום ראשון בשבוע שעבר חוו רבים את יום העצירה, ההשבתה, הזעם, החסימה והמדורה כחלק מן הפרקטיקות המוכרות של ארגוני השמאל לשבש את חיי אזרחי ישראל.

לו היתה עמידה המונית ושקטה במדרכות הצמתים עם תמונות השבויים - הייתי מכבד מאוד, למרות שאני מתנגד לפעולות המחצינות את כאבינו ואת געגועינו. לו היו רק שלטים ודגלים של חטופים ולא דגלים של הארגונים הכי פציפיסטיים בישראל - הייתי מכבד מאוד. אך שוב השמאל רכב על כאב משפחות החטופים וארגן למשעי "יום ספונטני" המכוון נגד אזרחי ישראל.

קמפיין החטופים הוא רק המשרת התורן של ארגוני המרד נגד הממשלה הנבחרת, יחד עם קמפיין גיוס החרדים וקמפיין ההרעבה ורצח העם. כשהאופוזיציה לא עובדת, כשראשיה רבים ביניהם מי יהיה בראש, כשבית המשפט ורוב התקשורת הם שלך ובשבילך - אינך צריך לשכנע בדרכך ובערכיך. עליך רק לשבש את חייהם של יריביך הפוליטיים עד שיזעקו די ויוותרו על השלטון.

במקום להפנות את הזעם כלפי אזרחי ישראל ולהעניש אותם, במקום לעכב אמבולנסים, יולדות, הורים לילדים קטנים, ילדים בדרך להורים מבוגרים, מילואימניקים בדרך לחזית - הפנו את כל ההון האנושי, הכוח והמיליונים כדי ללחץ על האויב הקטארי שברצותו ישוחררו כל יקירינו.

אם נשארו לכם עוד כוח וכמה מיליונים - לחצו על הממשלה שלא עושה את הנדרש, ותקועה כבר חצי שנה בניסיון לשכנע את חמאס לבוא לשולחן המו"מ. כל זמן שארגון הטרור עסוק בלשאול את עצמו האם להגיע למו"מ ומתי, ולא עוסק בהישרדותו - הוא לא ישחרר את יקירינו לעולם.

מאזן האימה מול מאזן האומה

כדי לגשר בין מאזן האימה של משפחות השבויים לבין מאזן האומה שחייבת לשמור על ריבונותה והרתעתה גם למען הדורות הבאים, אין להפקיר את השבויים חלילה ואין להיכנע לדרישות האויב. יש להילחם ולאלץ את האויב להשיב את אנשינו - במיוחד לאור העובדה שהוא לא מחויב לשמות ולמספרים שלנו, מכיוון שלא סיפק רשימה מעולם.

כניעה לתנאי חמאס לא באה בחשבון. יציאה לחלוטין מהרצועה, חזרת חמאס לגדרות שלנו, שחרור כל הנוח'בות ורוצחים כבדים ביותר, וחזרת אחרון השבויים רק עם תום שיקום הרצועה - כל אלה הם מתכון ל-700 פעמים 7 באוקטובר. מה שנשאר הוא להכניע את חמאס, וזה אפשרי אם כולנו נירתם לתוצאה המתבקשת של המלחמה הזו: אויב כנוע שמשיב את השבויים בתמורה לחייהם של ראשיו - במדינה שלישית.

לממשלה יש עכשיו את "מבחן השיבר", או "מבחן הילדה הרעה", של המזרח התיכון. מלחמת 12 הימים באיראן כמעט שלא היתה אתגר עבורנו. האתגר שלנו הוא בעזה: האם הממשלה תעז להיות קצת "רעה" ותסגור את שיבר המים לעיר לאחר פינוי אוכלוסייתה והטלת מצור? האם תספח את התוחמת הצפונית כדי להראות ששינתה דיסקט? האם תעז להתחיל כבר עם ההגירה שתלחיץ את חמאס לסיים בתנאים שלנו?

הרבה מזה תלוי במה שקורה אצלנו ברחובות - ורק לחץ כבד על הממשלה ללחוץ את חמאס יחזיר את השבויים.

הכותב הוא אביו של החטוף איתן מור המוחזק בידי חמאס כבר 691 ימים