בעקבות הגיבוי הישראלי לדרוזים בסוריה: רעיון "ברית המיעוטים" עם ישראל תופס תאוצה במזרח התיכון

השלטונות והתקשורת הממסדית במדינות ערב מוקיעים בחריפות את ההתערבות הישראלית למען הדרוזים בדרום סוריה, ורואים בה תוקפנות חסרת הצדקה והתערבות חסרת תקדים בענייניה הפנימיים של סוריה.התקיפות הישראליות בדמשק שנועדו להרתיע את משטר ג'ולאני גררו ביקורת חריפה גם מצד תומכי הנורמליזציה בעולם הערבי, ורבים העריכו כי הם יעכבו או יטרפדו את הניסיון להרחיב את הסכמי אברהם.

אך במקביל,מתחת לפני השטח רוחשת מהפכה שקטה: בקרב קהילות המיעוטים במזרח התיכון, החשופות לדיכוי ואיומי טבח מצד כוחות אסלאמיסטיים, הפעולה הישראלית להגנת הדרוזים בסוריה אינה נתפסת כהתערבות, אלא כהצלה. הטבח בדרוזים בסוריה ואירועי השבועות האחרונים מאיצים הכרה כואבת אך מפוכחת בקרב המיעוטים במזרח התיכון: ללא מגן חיצוני חזק, עתידם לוט בערפל.

הביטוי הדרמטי ביותר לשינוי הזה מגיע מבירת הדרוזים בסוריה, סווידא. במה שנראה עד לאחרונה כתרחיש דמיוני, הונפו דגלי ישראל בגלוי ובאופן חסר תקדים בכיכר אל-כראמה המרכזית.

בהפגנות המוניות, מאות דרוזים סורים קראו בקול "אנחנו רוצים את ישראל" ואף דרשו לפתוח מעבר גבול ישיר לישראל, אירוע שאין לו אח ורע בעולם הערבי. לאחר שנים של איום קיומי תחת משטר אסד ופלישת ג'יהאדיסטים, ההגנה הישירה שסיפק חיל האוויר שינתה את כללי המשחק. ברית המיעוטים כבר לא מדוברת רק בחדרים סגורים אלא עולה בקול גדול בכיכר העיר.

אפקט הדומינו אינו נעצר בהר הדרוזים. ההשפעה הישירה ניכרת גם בקרב מיעוטים אחרים בסוריה, ובראשם הכורדים והנוצרים. אמנם בקרב מיעוטים אלו נדיר לשמוע התבטאויות פומביות התומכות בישראל, בשל החשש מתגובה אלימה מצד איסלאמיסטים, אך במקביל ישנה הבנה ברורה שבלי סיוע חיצוני, ובפרט ללא ברית עם ישראל, עתידם בסוריה לוט בערפל. הדבר בולט במיוחד בקרב העדה העלאווית, שמאז נפילת שלטון אסד, חשופה לשרשרת של מעשי טבח.

בקבוצות טלגרם של עלאווים, שמאז נפילת שלטון אסד חשופים למעשי טבח אכזריים, הופצו השבוע תמונות הדרוזים המניפים את דגלי ישראל בסוריה. התגובות היו חיוביות באופן מפתיע. "זו ברית דמים אמיתית בין היהודים לדרוזים, אני אוהב את זה," כתב אחד המגיבים. "גם העלאווים צריכים להצטרף. ישראל היא היחידה שיכולה להגן עלינו מהג'יהאדיסטים".

גם הכורדים בצפון סוריה, שנותרו ללא תמיכה אמריקאית וחוששים מתקיפות של מיליציות פרו-טורקיות, מזהים את חלון ההזדמנויות. הם כבר שלחו סיוע לדרוזים, ובעקבות ההתפתחויות ביטלו הסכם למסירת נשקם למשטר ג'ולאני. כך נוצרה מציאות שבה שני מיעוטים מרכזיים בסוריה, הדרוזים והכורדים, מחזיקים באוטונומיות דה-פקטו הנשענות על הגנה ישראלית עקיפה.

ההד מגיע גם לקהילה הנוצרית בסוריה. בלוגר נוצרי-סורי העלה השבוע את סיפורה של כנסייה בכפר א-צורה אל-כבירה במחוז סווידא, ואמר: "חמישים שנה הכנסייה הזו עומדת על תילה, מי שהגן עליה תמיד היו שכנינו הדרוזים. ביום שכוחות הממשלה והסלפים נכנסו לכפר, הם העלו אותה באש". שאלתו הרטורית- איזה עתיד צפוי לנוצרים תחת שלטון אסלאמי ללא הגנה, מהדהדת בקרב רבים, המבינים כי ברית עם הדרוזים היא כעת גם ברית עקיפה עם מגיניהם בישראל.

התסיסה חוצה את גבולות סוריה. בלבנון, שם הקהילה הדרוזית נחשבה באופן מסורתי לעוינת לישראל, נשמעו השבוע קולות פומביים של תמיכה במנהיג הדרוזים בישראל, שיח' מואפק טריף, שהתערבותו נתפסה כהצלת אחיהם בסוריה. בהפגנה של דרוזים באירופה, תועד שיח' לבנוני מכריז שהוא מצדיע למטוסי חיל האוויר הישראלי.

גם בקרב מיעוטים אחרים במזרח התיכון ניכרת הערכה כלפי הפעולה הישראלית. מייקל ג'מאל, משפיען קופטי מצרי המתגורר בארה"ב, סיפר כי ההתערבות הישראלית עוררה שיח של תקווה בקרב הקופטים במצרים, אשר סובלים מדיכוי מתמשך מצד גורמים אסלאמיסטיים, ללא הגנה מהקהילה הבינלאומית.

בשיחות סגורות נשמעים יותר ויותר קולות קופטים השואבים השראה מרעיון ברית המיעוטים, ומזהים בישראל גורם יציב ובעל עוצמה שיכול להציע הגנה אמיתית.

המסר העולה מהשטח ברור. בעוד הממשלות הערביות נחרדות מהמחשבה שישראל עלולה להתערב ביחסיהן עם המיעוטים, המיעוטים הנרדפים במזרח התיכון מביטים על ישראל ומגלים, אולי לראשונה, לא אויב - אלא תקווה.

הכותב הוא תום וגנר - יועץ אסטרטגי, פרשן ומרצה בענייני המזרח התיכון ומנהל "מרכז המזרח התיכון".