"חיכינו לעמוד מתחת לחופה - איך אתה מבריז לי ברגע האחרון?": הובא למנוחות סמל יהודה פרץ ז"ל

סמל יהודה פרץ ז"ל, שנהרג שלשום (שישי) בתאונת דרכים אזרחית, הובא הערב למנוחות ביישוב הקהילתי רתמים שבנגב.יהודה, ששירת כלוחם גולני, היה בדרכו הביתה ותכנן לבלות את השבת עם חברים שבאו לחגוג את אירוסיו עם עדי כהן מבנימין.

ארוסתו עדי נפרדה ממנו: "יהודה שלי, ארוס שלי, בן זוג שלי, החבר הכי טוב שלי, חצי שלי, נשמה טובה שלי וכמעט בעלי. זה לא קורה לנו, אתה לא מבריז לי ברגע האחרון. כל מה שאני מדמיינת בראש זה העיניים שלך. איזה עיניים יפות, כחולות עמוקות, היו לך. יכולתי להסתכל עליהן שעות עד שהיית אומר לי די. עיניים שרואות ישר לנשמה, בלי מסכות".

"גדלנו יחד מגיל 15, שלוש שנים זכיתי להיות הכי קרובה אליך, הכי אהובה", סיפה בדמעות. "אוי, כמה שאהבת אותי. לא היה צריך להתלבט, כי פשוט אמרת לי את זה כל שניה. איזה לב יש לך, לב עצום, לב זהב, לב אוהב, רגיש - שמרגיש. אהבת אותי ברמות שאי אפשר להסביר. בכל דרך אפשרית. אם זה לנסוע אלי בטרמפים עד הקצה השני של הארץ, אם זה לכתוב מכתבים ושירים, אם זה לנגן, אם זה לשיר לי ולהפתיע אותי. תמיד היית שם".

"עברנו דרך, מסע, וגילינו יחד את האהבה שלנו. למדנו, צחקנו... לא הפסקת להצחיק אותי", ספדה ארוסתו. "לימדת אותי כל כך הרבה על ראיית הטוב, כי בכל דבר מצאת טוב. לימדת אותי מה זאת אהבה, מה זאת חברות, מה זאת אהבת הארץ. הייתה לך מסירות נפש לארץ הזאת. אהבת את עם ישראל אהבת חינם".

"שום דבר ממה שאגיד לא מספיק כדי לתאר אותך. את הכוכב הכי יפה עם חיבור לתורה ולמצוות בדרך המיוחדת שלך". סיפרה.

"בשיחת טלפון האחרונה שלנו, ביום חמישי, התקשרת להגיד לי שהוציאו אותך בהפתעה מעזה כדי שתוכל להיות בבית בגלל האירוסים שלנו. אמרת לי: 'עדי, את יודעת, כל יום מבקש בתפילה מהקדוש ברוך שישלח ביטחון בנו ובו. שאין לנו מה לדאוג'. בסוף השיחה, בלי קשר לכלום, אמרת לי: 'עדי, אני לא מפחד למות'. הוא אמר לי את זה בכל שיחות הטלפון האחרונות. הוא לא פחד מכלום".

"לא להאמין איך הכל מתהפך עלינו בשניה. כל כך חיכינו לעמוד יחד מתחת לחופה, חלמנו את זה, דיברנו על זה. בכל שיחת טלפון אמרת כמה אתה מת להתחתן איתי". עדי הוסיפה: "שום דבר לא בידיים שלנו. הכל היה מוכן, חוץ ממך. חלמנו כל כך הרבה. היית כל כך צדיק".

נציגי הישוב רתמים ספדו לו: "יהודה אהוב שלנו, היית מהילדים הראשונים ביישוב. גדלת וצמחת יחד איתו. הנוכחות שלך תמיד הייתה מורגשת כילד מתוק, תכול עיניים, כנער אהוב ושובב וכמדריך נערץ בבני עקיבא, עם חניכים שראו בך מודל לחיקוי ובכלל דמות מעוררת השראה לנוער הישוב. תמיד עם חיוך על הפנים, לב ענק ורגישות יוצא דופן כלפי כל הסובבים אותך. החותם שאתה משאיר יצא מגבולות הישוב, עם על החברים מהישיבה, אם בבניית הארץ וכלוחם אמיץ ונחוש עם שיר בלב וגיטרה על הגב".