"אני מוצא את עצמי נופל לקריטריונים קלאסיים של חייל פוסט־טראומתי"

כבר מעל ל-600 ימים שחיילי וחיילות מילואים רבים נמצאים בחזית, בגבול עזה, בצפון, בעורף ובאין ספור נקודות נוספות ברחבי הארץ. סבבי המילואים אינם פוסקים, והחזיתות מתרבות, אך שוב ושוב, ישראלים וישראליות מכל רחבי המדינה, מכל הגילאים והמגזרים, בוחרים להתייצב.

ביקשנו מהם לשתף אותנו בתחושות שלהם שנולדו מתוך רגעי השחיקה, המשבר והגעגוע, אבל גם מתוך תחושת שליחות גדולה ותקווה, שממשיכים להניע אותם קדימה.

"אני חי את החיים שלי היום כאיש מילואים, כבר לא עובד בעבודה שלי"

אבינועם שלום, בן 33 מתגורר עם בת זוגו וביתו בת ה-5 בהר אדר. לפני המלחמה הוא עבד עם צעירים בסיכון, והתמחה בטבע-תרפיה, אבל היום לא מצליח כמעט לעסוק בזה. בתפקידו במילואים משמש מפקד בחפ"ק אוגדה 162.

במסגרת עבודתו, לאבינועם יש מודעות גדולה לתחום בריאות הנפש, והוא כותב לעצמו ביומן כדי לעכל את מה שעובר עליו. "אני כותב מדי פעם, אבל רוצה לכתוב יותר", הוא מספר, "תקופה ארוכה שלא כתבתי. זה קשה להוציא את זה החוצה. זה מביך אותי, גם הרגשתי שאין לי מה לתת".

במהלך המלחמה עם איראן הוא חווה קושי אמיתי, בגלל הדאגה לזוגתו ובתו. הקטע ששלח לנו משקף את התחושות מיד אחרי המלחמה. "אני חושב שאנחנו צריכים הדרכה, כי זה תקדימי מה שאנחנו עוברים. זה לא קרה בעבר" הוא אומר ומסביר, "אפשר לצאת ממשבר, אבל זה דורש להכיר בזה. צריך להבין שיש מערבולת. צריך לדעת שאתה בלופ לא טוב.הכתיבה מבחינתי היא משאב שעוזר לי להתמודד, וכתבתי את הקטע הזה אחרי המלחמה עם איראן, בעקבות כל הקושי שחווינו שם".

ניתן להאזין גם כקובץ אודיו:

על הפרויקט:

"יומנו של לוחם" הוא פרויקט דוקו-וידאו ייחודי מבית ישראל היום, שמציג את הקולות של המילואימניקים שנמצאים בשטח, ונותן מקום לחוויות של אלה שבחרו להתגייס למען המדינה ולהשאיר בהמתנה את חייהם הפרטיים. זאת מתוך רצון לדבר על רגעי המשבר, השגרה השוחקת, אבל גם כמובן על תחושת השליחות הגדולה.