בעדות מזעזעת שנמסרה היום (שלישי) בבית הנשיא, תיארה אילנה גריצווסקי, שורדת השבי מקיבוץ ניר עוז, את הגיהינום שעברה בידי מחבלי חמאס. העדות הועברה במעמד חשיפת דוח "פרויקט דינה" העוסק באלימות מינית שביצעו מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר.
גריצווסקי פתחה את דבריה: "הגברת מיכל הרצוג, תודה שהזמנת אותנו לבית הנשיא, תודה שאת מקשיבה לדברים הקשים שנאמרו כאן, תודה שבחרת לא לטמון את ראשך בחול. פשעי מלחמה, לא חשבתי אף פעם שאאלץ לספר על פשעים כלשהם, בטח שלא פשעי מלחמה מולי, נגדי ומול כל כך הרבה נשים ילדים וגברים.
"כשהתעוררתי, הייתי חצי ערומה. מוקפת במחבלים. הם הרביצו לי, נגעו בי", תיארה גריצווסקי את רגעיה הראשונים בשבי. "לא ידעתי מה קרה לגוף שלי בדקות האבודות האלה – אבל הנשמה שלי כבר ידעה: שום דבר לא יהיה אותו הדבר".
גריצווסקי, שנחטפה עם בן זוגה מתן מביתם בקיבוץ ניר עוז, תיארה את רגעי החטיפה: "בשבת ה7/10 הייתי בבית שלי, בקיבוץ ניר עוז, עם בן הזוג שלי, מתן. ופתאום – רעש. פיצוצים. צרחות. ואז דלת שנפרצת. חטפו אותנו. אני זוכרת שמכוונים עליי נשק. אני זוכרת ידיים שלא שייכות לי נוגעות בי. אני זוכרת שצעקתי – ואז חושך", תיארה.
על תקופת השבי סיפרה: "בשבי עברתי גיהינום. רַעַב, צמא, בדידות. התעללויות פיזיות ונפשיות. הגוף שלי כאב. העצמות שלי נשברו. אבל ההשפלה, הפחד, התחושה שאת רכוש של מישהו אחר – זה הכאב שלא עוזב".
בהמשך הוסיפה: "שוחררתי אחרי 55 ימים. אבל אני לא באמת חופשייה. כי חופש אמיתי קיים רק כשאף אחת לא צריכה לעבור את מה שאני עברתי. רק כשמאמינים לנו. כשלא שותקים.
לאחר 55 ימים בשבי, שוחררה גריצווסקי בעסקת החטופים. כיום, כמעט שנתיים לאחר מעשה, היא מתמודדת עם הכחשה של האירועים. "היום עדיין שואלים אם זה באמת קרה. אם באמת אנסו, שרפו, רצחו, חטפו. אם באמת פגעו בנשים. אם באמת גם גברים נפגעו. אז אני אומרת לכם – כן. זה קרה וזה עדיין קורה. יש עדיין חטופים. יש ביניהם גברים. יש ביניהם אישה. ויש את מתן שלי.
אני לא יודעת מה עושים לו שם, אבל אני יודעת מה הם עשו לי. ואני יודעת בדיוק למה הם מסוגלים. אני קמה כל בוקר עם הפחד שהוא עובר עכשיו את מה שאני עברתי. ואין דבר יותר קשה מהידיעה הזאת. אני כאן היום בשביל כל אישה שלא מסוגלת עדיין לדבר.
בשביל הגברים שנפגעו ונחנקים בשתיקה.
בשביל אלה שנרצחו – והקול שלהן כבר לא יישמע. ובשביל מתן שלי, ועוד 49 חטופים – שעדיין מוחזקים בעזה, על ידי אותם אנשים שפגעו בי. אני שוחררתי ביום ה-55. ובדרכי החוצה הבטחתי – שאלחם על כל מי שנשאר. שכל יום, כל רגע, אקדיש למאבק – עד שכולם יחזרו.
והיום, כשהתעוררתי – עברו כבר 641 ימים. 641 ימים של סיוט עבור 49 אחים ואחות אחת. והלב שלי, הגוף שלי, לא השתחרר מהם אפילו לרגע. עליתי לארץ לפני 16 שנה, למדינה של ערבות הדדית, של סולידריות, של אכפתיות. בצבא לימדו אותי שלא משאירים פצועים בשטח. עליתי לישראל מתוך ציונות ואהבת הארץ. ואני עדיין מאמינה בערכים האלה.
גם אחרי 641 ימים – אני מאמינה שאפשר להחזיר את כולם. לא במחיר של עוד דם.
אלא בעסקה. החיילים הגיבורים שלנו אסור שיקבלו אפילו שריטה קטנה אסור עוד משפחות שכול בישביל שאני יוכל לקבל את מתן אפשר לחזיר הביתה את חטופים ואת החיילים בעסקה. כי הדבר היהודי ביותר הוא פדיון שבויים. כי לא שוכחים חטופים. כי לא משאירים אותם מאחור.
אני מאמינה שמתן ואני עוד נחזור לחייך ביחד. אני מאמינה שאנחנו העם המדהימה הזה יכולים לקום מתוך ההריסות. ולכן, אני פונה מכאן לצידה של אשת נשיא המדינה, לראש הממשלה ולקבינט – אל תפספסו את ההזדמנות להחזיר את החטופים. הם אזרחי מדינת ישראל. ואנחנו מחויבים להחזיר את כולם. החיים – לשיקום. החללים – לקבורה ראויה. החטופים – לחיים. תחתמו על העסקה. תסיימו את המלחמה. תחזירו את האחרון״
הדוח, שהוגש לרעיית נשיא המדינה מיכל הרצוג, מתבסס על שנה וחצי של מחקר ומציג לראשונה מסגרת משפטית וראייתית חדשנית להכרה בעובדה שחמאס השתמש באלימות מינית כנשק מלחמה באופן שיטתי.
על פי הדוח, חמאס עשה שימוש שיטתי באונס ובאלימות מינית ככלי מלחמה החל מטבח 7 באוקטובר. הממצאים מצביעים על דפוסים עקביים של תקיפות מיניות שיטתיות שבוצעו על ידי מחבלי חמאס - הן בזירות הרצח עצמן והן בשבי.
בין הממצאים הקשים עדויות על אונס קבוצתי, השפלות פומביות, עירום כפוי, התעללות באיברי מין וירי ישיר באיברי הגוף האינטימיים. חטופים שחזרו דיווחו על תקיפות מיניות חוזרות ונשנות, איומים ב"נישואין כפויים", ניסיון למחיקת זהות מינית - כולל בגברים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו