ב־7 באוקטובר 2023 נחטפתי על ידי מחבלי חמאס מצומת רעים. הוחזרתי לפני כארבעה חודשים לאחר 505 ימים. 505 ימים שבהם שהיתי מתחת לאדמה, במנהרה צרה, קצרה, נמוכה וחשוכה.
ב־7 באוקטובר יצאתי עם חברתי הטובה קים דמתי ז"ל לחגוג במסיבת הנובה. לרקוד, להשתחרר וליהנות בגבולות המדינה שלי. בסביבות השעה 8, לאחר שעברתי תופת במיגונית בוערת שנזרקים אליה רימונים, מחבלים אכזריים הפשיטו את בגדיי, קשרו את ידיי והכניסו אותי לטנדר ומשם הגעתי אל מתחת לאדמה עד יומי האחרון בשבי.
שם פגשתי את ליאם. ילד צעיר כבן 18 מקיבוץ רעים שנחטף ממיטתו עם פצע ירי מדמם. לאחר כשלושה ימים היתה הפעם הראשונה שאני וליאם יכולנו לדבר. אני זוכר שהוא אמר לי "תהיה חזק, אחי". הסתכלתי עליו והבנתי את זה, הבנתי שבשבילו עלי להיות חזק. מייד התרוממתי מהקרקע, לחצתי את ידו, הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו: "אל תאבד תקווה, בסוף נחזור הביתה".
במהלך השבי ידעתי להסתפק במועט. בירכתי על כל ביס ועל כל צחוק. אמרתי תודה על כך שאני עודני חי!
ומשם הימים עברו. ליאם חזר הביתה, שהיתי 197 ימים לבד, ולאחר מכן שמונה חודשים עם טל שוהם ששוחרר איתי, ועם גיא גלבוע דלאל ואביתר דוד שעדיין שם. בכל רגע ורגע היו כמה דברים שהובילו אותי ואת דרכי שם.
הראשון - ההבטחה לליאם לא לאבד את התקווה. דרשתי את זה ממנו, וידעתי שעלי לעמוד מאחורי מילותיי. השני - הדרך הזו ארוכה, קשה, אני בהמון סבל וכאב רצוף. אך בסוף הדרך? המשפחה שלי נמצאת, החופש שלי נמצא, השמיים ייפרשו שוב מעלי. ולכן דאגתי להרים את הראש ולא ליפול בדרך הזו. השלישי - הכרת תודה והכרת הטוב. במהלך שהותי בשבי ידעתי להסתפק במועט. בירכתי על כל ביס ועל כל רגע צחוק קטן עם השבויים הנוספים שאיתי. אמרתי תודה בכל שעה ביום מחדש על כך שאני עודני חי!
גיא גלבוע דלאל ואביתר דוד ועוד 48 חטופים עדיין נמצאים בשבי חמאס. עדיין חיים סיוט מתמשך בכל רגע ורגע, עוברים תופת בלתי נגמר ומתעצם, מורעבים, מושפלים, אומללים וזועקים את זעקתם לחזור אל החופש בחזרה. אני עומד כאן היום - ואני הזעקה שלהם! אני צועק את כאבם ואת תחנוניהם לחזרה הביתה!
אני רוצה להגיד תודה רבה לכל עם ישראל על התמיכה בי, במשפחה שלי ובכל החטופים שעדיין נמצאים שם בעזה! אני רוצה להגיד תודה לכל החיילים שיצאו להילחם בקרב על חזרתי הביתה ועל הגנת המדינה שלנו. אני רוצה להנציח ולזכור את כל הנופלים במערכה הזו ובכל מערכות ישראל. אני רוצה להזכיר לכולם שיש עדיין 50 אחים ואחיות של כולנו בתופת של חמאס. זוהי חובתנו לעשות ככל יכולתנו להשבתם הביתה. החזרת החטופים היא צו השעה!
ואני רוצה שתמיד תזכרו - כל עוד השמיים מעליכם, החופש קיים בחייכם, המשפחה או אנשים שאוהבים אתכם ואהובים עליכם נמצאים לידכם, אתם יותר מבסדר! את כולם - עכשיו!