עם סכין קצבים ביד המחבל אמר ללירי אלבג וחברותיה: "עכשיו תראו את עזה מלמטה"

"השבוע ציינתי 5 חודשים בבית,5 חודשים של חופש, 5 חודשים שאני חיה", כך פתחה שורדת השבי לירי אלבג את נאומה הערב (מוצ"ש) בכיכר החטופים בתל אביב. "אבל אלו עוד 5 חודשים שאחיי ואחיותיי עדין שם בגיהינום, סופרים כל שניה ומחכים לגאולה". אמרה, זאת לפני ששיתפה עדות חדשה על ימי השבי הארוכים בעזה.

"השבוע גם הסתיימה המלחמה עם איראן ראש התמנון. מלחמת הישרדות שבו הוכחנו לעולם שאנחנו חזקים ויש לנו את הצבא הכי חזק בעולם. אבל איבדנו גם רבים מאיתנו. וליבי עם משפחות הנרצחים".

"בשבועיים אלו כל הכותרות עסקו רק באיראן. אחי ואחיותיי נדחקו הצידה. אסור לנו לשכוח לרגע שבעזה נותרו 50 חטופים. 50 נשמות, 50 עולמות. והגיע הזמן להחזיר אותם.עכשיו, שפגענו בראש התמנון ובזרועותיו. נותרו רק החטופים. זההזמן לעסקה. זה הזמן להצלה. זה הזמן להחזיר את מי שנשאר מאחור - את כולם", אמרה".

בהמשך שיתפה בסיפור מימיה בשבי: "אנחנו צועדות ברחובות עזה שלוש שעות בחום מייגע, עטופות חיג׳אב וגלביה זרים. לבסוף מובילים אותנו אל חצר בית קרקע. ליד הדלת ניצב רעול-פנים גבוה, חמוש".

"עוברים דרך חורים בקירות - מבית לבית - עד שמגיעים למבנה מוזר, משהו בין מסגד ריק לספרייה נטושה. בחדרון קטן: שני כיסאות ירוקים, מיטת-יחיד עם מצעים מלוכלכים, מזרן שטח על הרצפה, ובקבוקי מים. על אחד הכיסאות מונחת סכין קצבים ענקית. הלב שלי נשמט. המחבל לוקח את הסכין ואומר: ‘ראיתן את עזה מלמעלה - עכשיו אתן יורדות לעזה התחתית. השטיח מורם, בור באדמה, סולם שבור".

"אני יורדת אחרונה. במנהרה הצרה אנחנו פוגשות כלוב 2×2 מטר, גובה 1.60 מטר. שם כבר מחכות אגם (ברגר) ורומי (גונן). אנחנו מתחבקות, בוכות, מנסות לסדר מקום. רבע פיתה, תמר וחצי קערת אורז ליום. הותר לנו ללכת רק פעמיים ל‘שירותים’ - חור ברצפה במרחק 800 מטר מהכלוב".

בהמשך שיתפה כי כעבור יומיים הצטרפו אליהן דפנה ואלה אליקים. "ילדות!המומות, אילמות מרוב פחד. יום אחריהן אמילי. ימים נוראיים. בקבוק מים של ליטר לשש בנות. שקית קרועה עם מברשות שיניים, תחבושות, מסרק, גומיות, דיאודורנט ריק, מראה קטנה, וקלפים שהשגנו.

זו אינה עלילה מסרט; זו מציאותם של חמישים בני-אדם שאנו מחויבים להשיב. זאת המציאות של החטופים! אפילו יותר נורא מזה! הם סופרים לא רק ימים אלא גם בקבוקי מים, רבעי פיתות וחורים בקיר. כל שניה שם זה נצח. אנחנו זו התקווה שלהם, אנחנו זה הקול שלהם".

לסיום פנתה לראש הממשלה בנימין נתניהו, למקבלי ההחלטות ולנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ: "קיבלתם החלטה אמיצה בנושא איראן. תקבלו עכשיו החלטה אמיצה שמסיימת את הלחימה בעזה ומחזירה את כולם ,עכשיו! כי איש מאיתנו לא ישוב לחיי שגרה כל עוד הם נמצאים שם במנהרות עזה התחתית.כי זהו החוב המוסרי שלנו כאומה ואנחנו צריכים לקיים אותו. כי לא יהיה ניצחון עד שכולם ישובו.זה הזמן להציל, זה הזמן להחזיר, זה עניין של החלטה.העם דורש להחזיר את כולם עכשיו".