"אם גאיה הייתה מתכננת את האירוע - הוא היה נראה בדיוק ככה"

יריד שבועות מיוחד נערך היום (שישי) ברחבת הספרייה העירונית בקריית אונו לזכרה של גאיה חליפה ז"ל, בת 23, שנרצחה במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר. האירוע שיזמה משפחתה, הביא המון אנשים לרחבת הספרייה שבה הוקמו דוכנים שמשקפים את אישיותה של גאיה - אפייה, מוזיקה, בעלי חיים ותרומה לקהילה. המאות שהגיעו חוו רגע של אור וזיכרון, בדיוק כפי שגאיה הייתה רוצה - ביום שישי בבוקר, בחברת האנשים שהיא אהבה.

אחותה של גאיה, נגה, סיפרה כי חג השבועות היה החג האהוב עליה. "גאיה מאוד אהבה לאפות ולאכול מתוקים. האירוע מתקיים בשישי בבוקר כי זהו יום משפחתי, בדיוק כמו שגאיה אהבה. כל האירוע מורכב מדוכנים שמאפיינים את גאיה, כל דוכן מייצג פרק אחר בחיים שלה," סיפרה נגה.

"המוזיקה היתה מוטיב מרכזי בחייה של גאיה"

"אם גאיה הייתה מתכננת את האירוע הזה, היא הייתה עושה אותו בדיוק כך - עם דוכנים שקשורים לבעלי חיים, לאפייה ולמוזיקה. המוזיקה היתה מוטיב מרכזי בחייה של גאיה, היה לה קעקוע על היד של גרמופון שהפך להיות ה"סמל" שלה. הבנו שאי אפשר לעשות אירוע לגאיה ללא מוזיקה, וכשביקשנו מהזמר רביב כנר להגיע ולשיר את השירים שלו שגאיה אהבה הוא מיד הסכים".

עוד סיפרה שהניידות של מד"א, שהגיעו להתרים דם, קשורות למאפיין נוסף בחייה של גאיה - היא שירתה כחובשת קרבית ביחידת דובדבן, ואהבה מאוד את התחום הזה. "זה משהו שהיא הייתה גאה בו", 
 וביקשה מהנוכחים לקחת איתם משהו מהאירוע ומהאישיות של גאיה. "אני רוצה שכל מי שהגיע ושמע את הסיפור של גאיה, ייקח ממנו את דרך הארץ, את רוח ההתנדבות ואת הנתינה. תמיד תסתכלו איך אפשר לעזור לאחר. כל אחד, ביום-יום שלו, יכול להתחבר לגאיה ולומר לעצמו – לא משנה איפה אני נמצא, אני יכול לתרום."

עבור גאיה חברות הייתה ערך עליון. "היום נמצאת כאן גם רומי, ששוחררה מהשבי אחרי 471 ימים. היא הייתה עם גאיה בנובה. בשנה שעברה קיימנו את האירוע, ואני וירדן, אחות של רומי אמרנו שבשנה הבאה רומי תהיה כאן איתנו. והנה, שנה אחרי, רומי באמת כאן. גאיה דאגה שהיא תהיה פה היום."

על הקשר ביניהן אמרה: "זה היה קשר שהוא יותר מחברות רגילה. הן היו נשמות קשורות. המשפחה של רומי היא המשפחה השנייה שלנו. אנחנו צועדים יחד, והם חלק בלתי נפרד מהאירוע הזה."

רומי, חברתה הקרובה של גאיה ששוחררה מהשבי, שיתפה מעל הבמה:
"גאיה, ביקשתי לפתוח דוכן מנומר, אחות שלי. רציתי נורא להרגיש חלק מהחיים שלך ולא ידעתי איך לעשות את זה בצורה טובה יותר. אני יודעת שהייתי חלק כזה, אבל עדיין לפעמים מרגיש לי שאני צריכה להוכיח יותר. ידענו לקרוא אחת את השנייה בעיניים, יותר מכל החברות שלי. הרגשנו אחת את השנייה בלי לשים לב לפעמים. פשוט חברות קסומה. האופי הרך והעדין שלך, בשילוב האופי המשוגע והמוחצן שלי, יצר משהו מהמם. משהו שהלוואי ואמצא שוב בחיים שלי".

"אני בתהליך שיקום מטורף ואת לא פה כדי להעביר איתי את הזמן ולתת לי יד בדרך הארוכה והמתסכלת. פתאום זה נפל עליי, ההבנה הזאת – שאת לא פה. וכמה זה כואב לכולם. כמה זה עוצר את החיים. והכול זז בי לאט יותר, כואב יותר. היום אנחנו כאן, באירוע שמוקדש רק לך, אחות שלי. אני עומדת על הבמה ואני שמחה. שמחה לחגוג אותך, את כל מה שאת אוהבת. להצליח להסביר לאנשים מי זאת גאיה בלי שתהיי פה. לגרום למיליון אנשים להתאהב בך. לשמוע מוזיקה שאת אוהבת, עם זמר שאת מעריצה".

"אני יכולה להבטיח לך שלנצח אני לא אפסיק להנציח אותך בכל דרך אפשרית. לצעוק את השם שלך ולמרוח את הפרצוף היפה שלך בכל העולם", הוסיפה.

"אני צריכה אותך כאן לידי. אני יודעת שאת כל כך חזקה שם למעלה, ויש לי רק עוד בקשה אחת: תעשי הכול כדי להחזיר את החטופים הביתה. אני מאמינה שכמו ששמרת עליי שם, את מגינה על כל אחד ואחת שעוד נשארו בחיים. גם מעל הבמה הזאת אני מתפללת, מתחננת וקוראת להסכם שיחזיר את כל האחים והאחיות שלנו מהשבי. תני להם כוחות. ואם צריך – תתני גם את שלי".