ילד אהוב שלי, גם ביום הולדתך השני בעזה - אל תאבד תקווה

דוד שלי, ילד אהוב שלי, היום (רביעי) אתה מציין יום הולדת בפעם השנייה בשבי. ואני שואלת את עצמי, מה אני יכולה לאחל לך, בני היקר, ביום כל כך מיוחד וכל כך כואב?

הלוואי ויהיו לך כל הכוחות להמשיך, לא לאבד תקווה. שהלב שלך יישאר חזק, שהרוח שלך לא תיכנע. שכל משאלה שבליבך תתגשם. שהטוב ינצח, שתחזור אלינו, שתחיה חיים של חופש, אהבה ושקט.

הלוואי שכבר בקרוב תוכל לחבק את שרון ואת הבנות שלך. הן כל כך גדלו, כל כך מחכות לך בבית. אתה חסר להן בכל נשימה, בכל מבט. הן צריכות אותך. כולנו צריכים אותך.

ואיתן, איתן מחכה לך. וכל כך הייתי רוצה שתהיו עכשיו יחד, אתה ואריאל, כמו שתמיד הייתם. שתהיו שם זה בשביל זה, שתתחזקו מהקשר החזק והאוהב שביניכם, כמו שאנחנו פה מתחזקים מהאהבה אליכם.

ביום הזה, הייתי רוצה שתהיה איתנו. בבית. בחיק המשפחה. שתחגוג כמו שמגיע לך: עם צחוק, עם עוגה, עם חיבוק של כולם. אני מתגעגעת אליך כל כך, דודצ'ון שלי. כל כך.

וכמו שאמרת, מבלי שידעת בסרט שעשו עליך: "יש אור בקצה המנהרה". אני אומרת את זה כל הזמן, מתוך הלב, מתוך אמונה. אנחנו מחכים לך, ילד שלי. אור שלי.

נשיקות וחיבוקים ובהמון אהבה עד אין קץ,

אמא ואבא.

בכל יום, קהילת ניר עוז מתכנסת בכיכר היונים בכרמי גת בשעה 17:00. היום הקהילה ומשפחת קוניו יציינו שם את יום הולדתו של דוד. נוסף על כך, מדי מוצ"ש קהילת ניר עוז מקיימת עצרת בכרמי גת בשעה 20:30