אמו של גור קהתי, שנהרג בתקרית המבצר בדרום לבנון, ואמו של תמיר אדר, שנחטף מרצועת עזה לאחר שנפצע קשה ולא שרד – נשאו הערב (שבת) דברים במחאה בצומת בגין בתל אביב. הן תקפו בחריפות את החלטות הממשלה, קראו להפסקת הלחימה ולהשבת כל החטופים, ותיארו את תחושת ההפקרה, השכול, והכעס העמוק על אוזלת היד של המדינה.

מעין קהתי, אמו של גור קהתי שנהרג בתקרית המבצר בדרום לבנון, פתחה את דבריה כך:
אפילו במכונת הזמן בה אני מחזירה את גור אליי. בהלה אוחזת. הוא חי, אך נשלח לעזה. הוא ונטע. יש לי שני בנים שנשלחים בידי ממשלת הזדון אל מלחמת הנצח. אפילו הפנטזיה היא סיוט. כל תרחיש – DEAD END. מבוך, מטרים מתחת לאדמה, צמא, רעב, בדידות, עינויי הגוף ונפש מרוסקת.

"כשגור נהרג הוא קיבל את הכותרת: "לא דחוף לפינוי". חיים שלמים וכותרת אחת לקונית. רות סוף. עידן, מתן, תמיר, נמרוד. דחופים!!!!!! דחופים הכי דחופים שיש מזמן. חולמת על הרווח וההצלה שלהם".

היא המשיכה: "כשגור ונטע היו תינוקות הייתי אשת מ"פ בלבנון השנייה. בכיתי שאני לא רוצה מדינה, מחיתי על העיוות. קודם המשפחה, קודם שלבנים שלי יהיה אבא, מבחינתי על רפסודה. אבל הנראטיב חזק. הובסתי על ידו ולא בפעם האחרונה. אני מחכה לעמרי, לאלקנה, למקסים שיחזרו אל הרפסודה שלהם".

"אני מדמיינת את מתן אוכל ממה שעינב חולמת לשוב ולהכין לו, ושהיא עצמה גם חוזרת לאכול. אני רוצה לשמוע את אלון מנגן, את בר מביא מזור לאביו, שאביתר וגיא ייזכו לראות את המחזה ולא באימה", אמרה.

יעל אדר, אמו של תמיר, שיצא להגן על ניר עוז, נפצע, נחטף ולא שרד – נשאה דברים אף היא:

"582 באוקטובר – 2023. 582 ימים – אנחנו עדיין שם, ביום ההוא בבוקר 7 באוקטובר בזמן שקיבוץ ניר עוז התעורר לקול אזעקות – תמיר, בני בכורי מקבל הודעה שיש חשש לחדירת מחבלים, הוא נדרש להגנת היישוב. תמיר מיד התארגן ויצא, לא חשב פעמיים כאשר נקרא ולא שאל שאלות, לא התלבט ולא תהה: אם יקרה לי משהו מה יהיה על משפחתי? האם הצבא יגיע? אם יחטפו אותי – האם ישיבו אותי? פשוט יצא מתוך ערבות הדדית ואמונה בדרך, בצבא ובמדינה. השאיר מאחור בממ"ד את אשתו הדס, ילדיו אסף ונטע, ויצא ראשון".

"אם יחטפו אותי – האם ישיבו אותי?"

יעל המשיכה: "הצבא לא הגיע. תמיר הגן בגופו, ברוחו ובערכיו על גבול ואזרחי המדינה, על הקיבוץ שבו נולד וגדל, ראה במו עיניו והרגיש בגופו את גודל ההפקרה. הוא נלחם מול מאות מחבלים שעשו בקיבוץ כבשלהם. נלחם... ונלחם... ונלחם... עד שהוכרע. תמיר נפצע קשה, נחטף לרצועה וביום ה־90 קיבלנו את הבשורה המרה – תמיר לא שרד את הפציעה".

"גידלתי ילד מדהים, שהפך לבוגר אכפתי, מעורב, תורם, חברתי, חבר אמת, רציני ומצחיק, אני מתגעגעת אליו בכל רגע ובכל נים בגופי. איבדתי אותו בשל מחדל והפקרה שאין כדוגמתם בהיסטוריה של העם היהודי בארץ ישראל, הארץ עליה חינכתי את ילדיי לאהבה ולתרומה – כי אין לנו ארץ אחרת. מהאדמה הזו, מהאדמה שהוא כל כך אהב, נחטף בני בכורי תמיר – וכל שאני דורשת זה להשיבו לאדמתו. לא שמרתם עליו – תשיבו אותו",אמרה בכאב.

"הרוב הוא עם ישראל שדורש את השבת כל החטופים"

"אין לי תשובה אחרת מההבנה כי ממשלת ישראל בחרה להקריב 59 עולמות למען עמדת המיעוט שקרא לעצמו – "אני הרוב והרוב לא מעוניין בעסקה". אז אני רוצה לומר לסמוטריץ – הרוב הוא עם ישראל שדורש את השבת כל החטופים גם בעבור הפסקת הלחימה".

היא ביקרה את רה"מ: "כתושבת העוטף קיבלתי הגנה מדומה, בשקט מדומה של שקט תמורת שקט בזמן שהחמאס מתעצם במימון ישיר של קטאר, אישור ישיר של ביבי נתניהו שטוען כי לא ראה, לא שמע ולא ידע".

"אז אומר לו ולכל ממשלתו – מספיק לחפש בחושך את מה שמצוי מתחת לפנס. מתקפת 7 באוקטובר 2023, עם מעל 1,200 נרצחים, יישובים שרופים, עשרות אלפי אזרחים עקורים מבית, 251 חטופים – קרתה לא בגלל פרצה בגדר, אלא כי איפשרתם לחמאס להתעצם, להתארגן, לתכנן, להתחמש, לבנות מנהרות, לשלם משכורות ולטבוח בנו. כל מי שהיה שם לפחות בעשור לפני – טיפח אותם. וכל שנותר לכם כעת זה להשיב את כל החטופים, להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר האמת ולאפשר לנו שיקום. במקום זה יצר הנקמה שלכם עולה על יצר החמלה כלפי אזרחי המדינה שנגזלה מהם חירות, עצמאות וכל זכות בסיסית לחיים בכבוד ולקבורה ראויה באדמתם".

"עם רזומה כזה – מר ראש ממשלה לא יכול לישון עם מצפון נקי – אלא אם אין לך מצפון. מציעה לביבי לחזור למקורות הליכוד וללמוד ממנהיג ליכוד שהמצפון התעורר בו עם נפילת החיילים בלבנון, הסיק מסקנות אישיות והתפטר מכל תפקידיו בממשלה. קוראים לזה אחריות אישית".

"אני איבדתי את בני בשל מחדל שאין עליו סליחה, שהאחראים חייבים לתת את הדין. המחדל שהולך ומעמיק עם קריסת ערכי החברה הנבלעים בעבור הסכמים קואליציוניים הפוטרים משוויון בנטל ושולחים את מיטב בנינו למות בעבור תאוות שלטון".