אמילי דמארי, שנחטפה לעזה ושוחררה בעסקת החטופים בנובמבר, נשאה דברים באירוע השקת הספר "אם אתם קוראים את המילים האלה - המכתבים האחרונים של נופלי חרבות ברזל".
"אני רוצה במעמד הזה קודם כל להוסיף שהיום עם ישראל מרכין את הראש לזכרם של סרן נועם רביד בן 23 וסמ"ר יהלי שרור בן 20 מיחידת יהל"ם שנפלו בקרב בעקבות פיצוץ פיר מנהרה ממולכד ברפיח שברצועת עזה", פתחה דמארי.
היא שיתפה כי קראה בספר את דבריו של אביעד ניימן ז"ל, שיצא מעזה בשלום ונפל בקרב בלבנון: '"לקחת את החיים באיזי. הכל בקטנה והכל עובר אבל הכל כלכך משמעותי. לשים לב לפרטים הקטנים שרוב האנשים מפספסים. לחבר שמסתכל ומחפש עזרה ולא נעים לו לבקש או לשכן שכותב בווטסאפ הודעה לא ברורה ובעצם הוא צריך עזרה ותמיכה.
"הדברים שכתב אביעד מחברים אותי מאוד לקשר שלי עם גלי וזיו ברמן שעדיין חטופים בעזה", המשיכה דמארי. "זכיתי להיות שכנה של חברים טובים שלי ובנינו יחד קשר של תמיכה דאגה ועזרה, כזה שכשלא נעים לבקש מתייצבים. ולצערי, השכנות הזאת הביאה אותנו לגורל משותף כאשר בבוקר השבת השחורה גלי התייצב כשביקשתי. ובכך חטפו את שתינו לעזה ובנוסף גם את זיו ברמן ביחד איתנו."
"בימים שהייתי בשבי, כשהקולות 'תחזירו אותם הביתה' הדהדו בכל פינה, ידעתי שמדינה שלמה לא תפקיר את ילדיה", סיפרה. "ידעתי שיש לוחמים ולוחמות שמסכנים את חייהם כדי להחזיר אותנו הביתה. אך רק כשחזרתי, הבנתי את המחיר הנורא ששילמו רבים מדי."
בפנייה למשפחות השכולות אמרה: "היום, כשאני מביטה בעיניכם, אני רואה את הכאב העצום של האובדן. כולנו, אני ובעיקר אתם, שאיבדתם את היקרים לכם מכל, נושאים את המחיר הכבד ביותר של המלחמה הזו. אין מילים שיוכלו לנחם, אך יש מילים שיכולות להנציח."
"הספר הזה הוא יותר מאוסף מכתבים", אמרה דמארי. "הוא עדות חיה לאהבה העזה והבלתי מובנת מאליה שלהם למדינה, למשפחה, לחיים עצמם. הוא נותן לנו לשמוע את קולם, להרגיש את חלומותיהם, לגעת בנשמתם עם המידות הגבוהות. כל מכתב שומר על זיכרון שאסור שיישכח."
"אני כאן בזכותם. בזכות האומץ, ההקרבה, והנחישות", הדגישה. "וכשאני ממשיכה בחיי, אני נושאת איתי כל יום את המחויבות לחיות חיים בעלי משמעות, עבורי ועבורם." דמארי סיימה את דבריה ב"תקווה שזיו וגלי ברמן ושאר 57 החטופים ישובו במהרה, החיים לשיקום והמתים לקבורה."
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו