תעזבו את משפחת נתניהו - תתמקדו בראש הממשלה

אני מאוד לא אוהב לעסוק בבני משפחה של פוליטיקאים, מהסיבה שהאחריות לכל מעשה של פוליטיקאים — ובפרט ראשי ממשלה — מוטלת עליהם בלבד.

לכן, העיסוק בפוטושופ שעשתה שרה נתניהו הוא ביטול זמן קטנוני ותו לא, ומריח גם לא מעט משוביניזם וסקסיזם על הדרך.

אותו דבר תקף גם לגבי החתונה של אבנר נתניהו. איך זה נוגע לחיינו כאן? אין שום דרך לנמק. אבל זה משרת קתרזיס רגעי של שנאת נתניהו, אז אבנר על המוקד. זה עלוב, תסלחו לי — ומגוחך.

אחרי הכול, בעוד שלושים שנה איש לא ידבר על הפוטושופ של שרה, לא על החתונה של אבנר, ואפילו לא על אירועים שקשורים ליאיר נתניהו. שם אחד בלבד יוזכר כשנבחן את ההיסטוריה: בנימין נתניהו. מי שמשחית כעת את זמנו על בני משפחתו, מתבלבל באירוע ההיסטורי — וגם פוטר בעקיפין את ראש הממשלה מאחריותו המלאה למה שמתחולל כאן.

אבל הציוץ של יאיר נתניהו, שבו רמז ש"קפלניסטים" היו מעורבים בהצתת החורש בדרך לירושלים — ראוי לעיון. לא בגלל שיאיר כתב אותו, אלא כי הסאבטקסט שלו מלמד על הלך רוח מטריד, ככל הנראה בקרב לפחות חלק מהימין הישראלי.

הסאבטקסט הזה מבטא שתי הנחות יסוד מטרידות. הראשונה: "הקפלניסטים" הם אויבי המדינה. כדי לפגוע בטקסים הממלכתיים — הם ישרפו את המדינה, בשיתוף עם גורמים ערביים עוינים. העובדה שטרם נקבע רשמית שמדובר בהצתה אינה חשובה. אם יש צרה או אסון במדינה — אנשי קפלן אחראים לו. ובעברית: הם אויב, לכל דבר.

ההנחה השנייה, שהתפספסה לחלוטין בשיח הציבורי סביב הציוץ, היא שזהו המשך גלוי לתיאוריית הבגידה. אם הנחת היסוד היא שההצתה הייתה פעולה חבלנית, וה"קפלניסטים" היו חלק ממנה — זו רק הוכחה נוספת לטענה שתופסת תאוצה בקרב חוגים בימין: שהשבעה באוקטובר הייתה תוצאה של בגידה. והשריפה? עוד פעולה אחת באותו קו. לכן, כשיאיר נתניהו מצייץ שאנשי קפלן שרפו את המדינה כדי למנוע מאביו טקס ממלכתי, הוא אומר — בבירור — שמי שבגד פעם אחת, יבגוד גם בפעם השנייה והשלישית.

אז תסכימו איתי שהפוטושופ של שרה והחתונה של אבנר חשובים פי מאה פחות מהעובדה שבימין הישראלי יש מי שמשוכנעים שמחאה שלמה, על עשרות אלפי משתתפים, היא מעשה בגידה. בגידה שהובילה לשביעי באוקטובר — וכעת גם לשריפה. וזו כבר טענה מטרידה בהרבה מאשר התספורת של שרה נתניהו באפליקציה.