ברביעי אסתר דיברה על פרידה - בשישי בעלה רצח אותה

ביום רביעי לפני הרצח, אסתר ישבה יחד עם מי שהיה עד אז בעלה אצל היועצת, שטיפלה בשלום הבית שלהם במשך שנים, והניחה על השולחן את רצונה הסופי להיפרד. היועצת, שאמורה הייתה לזהות את נורות האזהרה, להבין כיצד מכוונים זוג להתגרש נכון, כיצד עושים זאת בצורה שמגנה ושומרת על האישה, שלחה אותם בחוסר אחריות מוחלט, בהפקרות, בחזרה לאותו הבית כדי שיסכמו ביניהם את תנאי הפרידה.

"ביום שישי, אחותי הגדולה אסתר, נרצחה בדם קר". את הדברים המצמררים הללו אומר משה דדש כהן, אחיה של אסתר כהן, האישה החרדית משכונת נווה יעקב בירושלים, שנרצחה לעיני ארבעת ילדיה. למשה חשוב לשוחח עם "ישראל היום", כיוון שישנן סוגיות רבות שמטרידות את מנוחתו. הוא אינו מוכן שהרצח של אחותו יהיה לשווא. אחת מהן, שבוערת בו במיוחד, היא אינפלציית המטפלים חסרי ההכשרה המקצועית המתעסקים באש. במקרה של אחותו זה נגמר ברצח.

"יועצת הנישואין הזו צריכה לעזוב את המקצוע", הוא אומר. "אני קורא לה שתפנה למשפחה שלנו. שתתקשר. איננו יודעים מי היא, והיא לא מצאה את הזמן לדבר אתנו. אני אומר שאין לה ממה לפחד. אך כדי להציל נפשות רבות בעתיד, היא חייבת להבין היכן טעתה. עליה לקחת אחריות על כך שכל נורות האזהרה היו מול עיניה, ובכל זאת שלחה אותם תחת אותה קורת גג כשאחותי מבקשת פרידה. זהו א'-ב' שכל מטפל יודע כמה הדבר מסוכן".

אילו נורות אזהרה אותה יועצת הייתה צריכה לזהות?

"הוא היה קנאי מאוד כלפיה, באופן אובססיבי", הוא אומר. "במהלך 16 שנות נישואיהם הפריע לו תמיד שהיא יוצאת עם חברות, שהיא הולכת לפה ולשם, שהיא יוזמת. מניפולציות אינסופיות בכל פעם שרצתה לצאת. אסתר הייתה אישה חברותית ואהובה מאוד בשכונה. היא הייתה אחראית על גמ"ח עזרה ליולדות, ארגון השולח ארוחות חמות לנשים בשכונה שילדו. היא תפעלה גמ"ח בגדים והייתה יוצאת לשיעורי תורה".

"הוא, בניגוד אליה, היה איש מופנם. היה לו רק אותה ואת הילדים. כשיש אדם קנאי ואובססיבי זו אחת מנורות האזהרה החמורות. חובה להעלות למודעות, שבו תופעת המטפלים שלא למדו ברצינות חוגגת. כמה מסוכן ונורא ללכת למטפלים שאינם מוסמכים. זה עלול לעלות בחיי אדם!"

האם אתם כמשפחה ידעתם שאחותכם עוברת קשיים בשלום הבית?

"כן, אך לא ברמה חריגה שגרמה לנו לחשוב שזה שונה מזוגות אחרים. לא היינו איתו בקשר רב מדי. היו פה ושם ויכוחים ואי-נוחות בשולחן שבת, אך לעולם לא אלימות פיזית או דברים שהרגישו חריגים באופן שמצריך התערבות".

"ביום חמישי, יום לפני שנרצחה, שאלתי אותה אם היא צריכה עזרה בפרידה, אם היא מפחדת, אם היא מרגישה בטוחה. היא השיבה שהיא בסדר. ניהלנו שיחה ארוכה, היא שיתפה אותי במה שהתרחש אצל יועצת הנישואין, שהם הולכים להיפרד, ושתעשה הכל כדי שהילדים ירגישו כמה שפחות טלטלה. ואז בשישי, ככל הנראה, התפתח עימות ביניהם בנושא הפרידה, והוא רצח אותה. הוא היה כל כך קנאי, ולא היה לו דבר מלבדה, שהוא לא נתן לה ללכת. רצח אותה בדם קר".

"לפני שסיימנו את השיחה בחמישי, ביקשתי ממנה שנשב לדבר בבית קפה. אמרתי לה שמאז שהתחתנו כולנו, אין לנו שיחות רבות, עומס החיים גורם לכך שבקושי מעמיקים ומכירים. היא אמרה לי שאם כבר נפגשים, אז נערוך מפגש של כל האחים ביחד. אמרתי לה, 'אסתר, אני רוצה ומתעקש להיפגש איתך לבד'. לצערי, המפגש הזה בין אח לאחות לא יתקיים עוד".

משפחתה של הנרצחת פתחה בקמפיין התרמה למען ארבעת היתומים שנותרו לבד בעולם - לתרומה לחצו 

הסוגיה השנייה שמשה מתכוון להעלות למודעות הציבורית עוסקת בסוגיית רישיונות הנשק.

"מצד אחד אני מבין שנשק פרטי הציל חיים לא מעט פעמים, בפרט באקלים מתוח כשלנו. אבל כאשר הוא מגיע בחוסר בקרה ופיקוח הוא גם מסוכן מאוד. אין צורך אפילו להשתמש בנשק בתוך מערכת יחסים כדי שישמש כמאזן אימה. ביקשתי פגישה עם לשכת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, כדי לקדם פיקוח משולב על רישיונות הנשק, שהמשרדים השונים יצליבו ביניהם מידע: ביטוח לאומי, משרדי הבריאות והרווחה. כך שאף אחד לא ייפול מתחת לרדאר, שהרשויות ידברו ביניהן ויצליבו מידע. מצד שני, אסור לשפוך את התינוק עם המים. כפי שאמרתי, נשק הציל חיים במקרים רבים".

האם הרגשת שהכלי התקשורת החרדים והמדיה החרדית מסקרים את רצח אחותך באופן מספק וראוי?

"את יודעת איך זה באתרי בכלי תקשורת חרדים הם אפילו לא יספרו שהיא רצתה להיפרד. יש כללים אחרים למשחק. זה אינו משרת את המסר שהם רוצים להעביר. שמעתי שהיו מקומות שכתבו שהם בעלי תשובה, שהם ספרדים - העיקר לא להודות שדבר נורא ואיום כזה יכול להתרחש במשפחה שנחשבת טובה מאוד בתוך המגזר. הילדים שלהם לומדים במוסדות הטובים ביותר. הוא בוגר ישיבה טובה מאוד. פניתי לכמה מעורכי אתרי החדשות החרדים הגדולים, אך לא לקחו אותי ברצינות. זה לא נוח להם שזה קרה. נפנפו אותי. שלחו אותי ממקום למקום".

"חשוב לי להגיד שאני לא מכליל. צריך לעשות הפרדה בין העיתונים שלא כתבו בכלל, לבין האתרים שחלקם כן דיווחו, חלקם כתבו מאוחר יותר. צריך לזכור שבסוף עיתונים נכנסים לכל בית. וההורים לא רוצים שהילדים שלהם ייחשפו לדברים קשים. זה גם שיקול".

המשפחה של הרוצח ניסתה ליצור קשר?

"הם פנו אליי. אמרו שהם המומים. כואבים. זה בא להם משום מקום. הם ניסו גם ליצור קשר עם ההורים שלי כדי לנחם".

מה שלום הילדים? כיצד הם מתמודדים?

"כשהאסון קרה, ראיתי שדיווחו שהילדים מצאו את הוריהם ירויים. זה לא נכון. הילדים ראו ושמעו הכל. הרצח התרחש מול עיניהם".

המטרה השלישית של משה היא הבטחת עתידם של ארבעת היתומים הקטנים, הגדול בן 13, הקטנה בת שלוש, שגדלו ללא מחסור. לשם כך פתח עבורם קמפיין גיוס המונים כדי לדאוג לעתידם. "אחותי הקטנה, שיש לה שני ילדים והיא בהריון, תיקח את ארבעת הילדים אליה. כל המשפחה עוטפת ועושה הכל כדי שירגישו מוגנים. מעבר לכך איני יכול לשתף, וחשוב לשמור על פרטיות הילדים".

לילי בן עמי, מנכ"לית פורום מיכל סלה, הגיבה בתחילת החודש לרצח של אסתר כהן. "לפי מדד הנרצחות של פורום מיכל סלה, בשנת 2025 בכל שבוע וחצי נרצחת אישה במקום הבטוח ביותר שלה" מסרה. "בשנת 2025 נרצחו שמונה נשים במשפחה, מתוכן שלוש בידי בן זוג. בשנת 2024 נרצחו 17 נשים במשפחה, 12 מתוכן בידי בן זוג. בשנה הראשונה של המלחמה נרצחו 20 נשים, זו עלייה של 17% ברצח נשים בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד".

מאז תחילת המלחמה, כל גורמי השטח העוסקים באלימות במשפחה מדווחים לנו על עלייה באלימות בבתים, עלייה בסטרס ופוסט-טראומה, ועלייה מבהילה בדיווחים של נשים מאוימות מפני כלי נשק פרטיים חדשים שנכנסו הביתה. היום אם לארבעה ילדים הוצאה להורג בתוך ביתה, בכלי נשק שהוא ברישיון. אני קוראת לממשלת ישראל לאמץ את הנייר שהגשתי ליו"ר הוועדה לביטחון לאומי ולשר - חמישה צעדים פשוטים על מנת להציל חיים ולוודא שנשק לא מגיע לידיים הלא נכונות".

"בשורה התחתונה, חובה שהאגף לרישוי כלי ירייה יצליב מידע עם משרד הרווחה והמשרד לביטחון לאומי. כל עוד יד ימין לא מדברת עם יד שמאל של הממשלה, גדל מספר המשפחות השכולות והילדים היתומים. רצח נשים בתוך הבית, במקום הבטוח שלהן, איננו 'טרגדיה'. זהו מחדל שניתן למנוע. הדפוסים חוזרים ולכן בכוחנו לפעול בעוצמה, לזהות ולהציל. הדרישה ברורה: אפס סובלנות לאיום בתוך הבית, מאה אחוז הרתעה ופתרונות מתקדמים ומעשיים. מספיק עם הקייטנה. אפס נשק מיותר בידיים הלא נכונות".

המשרד לביטוח הלאומי מסר בתגובה: המשרד לביטחון לאומי מצר על הטרגדיה הקשה ומשתתף בצערה העמוק של המשפחה.

לאחר בדיקה שנערכה, עולה כי המנוח עמד בכל הדרישות החוקיות והמקצועיות לקבלת רישיון לנשיאת כלי ירייה. בקשתו אושרה בהתאם לנהלים המחייבים, ועברה את כלל הבדיקות הנדרשות – לרבות הצלבת נתונים עם משטרת ישראל ומשרד הבריאות – מבלי שהתגלו ממצאים חריגים. הצהרת הבריאות שצורפה לבקשה נחתמה על ידי רופא המשפחה והייתה תקינה לחלוטין. בנוסף, המבקש עבר בהצלחה הכשרה ראשונית וריענון כנדרש.

לעניין ממשק המידע עם משרד הרווחה:

לאחר שבמשך שנים משרד הרווחה הערים קשיים לקידום הממשק, בהתאם להנחיית השר, החלו דיונים מרתונים עם משרד הרווחה, ואכן הממשק עתיד להתחיל לפעול בחודשים הקרובים.

באשר לממשק טכנולוגי עם ביטוח לאומי - הביטוח הלאומי מסרב לשתף פעולה ואף מסרב להגיע לדיונים בכנסת בנושא. נא לפנות אליהם.

עוד יצויין כי על פי חוק כלי הירייה, התש"ט-1949, משרד הרווחה מחויב כיום להעביר מידע רק לגבי מחזיקי רישיון נשק – ואסור לו להעביר מידע על *מגישי בקשות חדשים.

גם לכך נמצא פתרון וכעת מקודמת, בשיתוף פעולה מלא עם אגף כלי הירייה, הצעת חוק של חבר הכנסת צביקה פוגל. ההצעה מבקשת לתקן את חוק כלי הירייה כך שעובדים סוציאליים יוכלו לדווח גם על מגישי בקשות לרישיון, וכן על בני משפחתם של מטופלים, ככל שקיים חשש למסוכנות. הצעת החוק נמצאת בהכנה לקריאה ראשונה ועתידה לעבור עם פתיחת מושב הקיץ של הכנסת.