14 ישראלים וישראליות מהעיר הוד השרון נטבחו, נרצחו ונפלו בשבעה באוקטובר ובשנה וחצי האחרונות בעזה. רבים נוספים מחרפים את נפשם בעיר שנמצאת במקום ה־13 בגיוס גברים לצה"ל. אך ראש עיריית הוד השרון, אמיר כוכבי, החליט להתייחס דווקא ביום השואה ל"זוועות שמתרחשות בשמנו". בעוד השריונרים והגולנצ'יקים מסכנים את חייהם, יש מי שסיפק עוד התבטאות לארסנל של חמאס ברשתות החברתיות. סביר להניח שכוכבי לא מתכוון לעשות זאת, אך אין זה משנה דבר.

שנה וחצי עברה מאז השבעה באוקטובר, אך יש מי שהחליט לשכוח מה התרחש במרחק של מאה קילומטרים מהוד השרון. העיוורון שנוצר כתוצאה מהמציאות הפוליטית, לצד אג'נדות מערביות שמספרות סיפור שכלל אינו קיים, הופך את המציאות על פיה.

מלחמה היא אכן זוועה, אדון כוכבי, על כך אין עוררין. אך לעיתים מדובר בלהיות או לחדול. לעיתים צריך לקבל החלטות קשות מאוד במהלך מלחמה, לקחת חיים של אנשים אחרים, מכיוון שהאלטרנטיבה היא אנחנו, ילדינו, קשישינו, שימותו. וכשזה יקרה, בדיוק כמו לפני 80 שנה, בדיוק כפי שהתרחש בשבעה באוקטובר, לא יהיה מי שיזעק את זעקתנו, לא יהיה מי שיציל אותנו.

את המלחמה בעזה צריך לסיים אחת ולתמיד. לא סבבים, לא רגיעות, לא הודנות ולא אשליות אחרות, מכיוון שכל תוצאה אחרת מותירה על כנה את השעון המפורסם בכיכר פלשתין באיראן, שממשיך לספור לאחור עד להשמדתנו. לא מדובר בתאוות נקם, לא מדובר במלחמה פוליטית, אלא במלחמה שתציל את הילדים שלנו מזוועות החמאס, עוזריהם ודומיהם. אותם אלו שמתגוררים במרחק שישה קילומטרים בלבד ממשרדו של ראש העירייה הנכבד, בקלקיליה.

לשמור על מוסר

במערכת הביטחון כרגע תמימי דעים – גם הדרך להחזרת החטופים עוברת דרך המלחמה. הדבר לא נוח למתנגדי נתניהו ולכן הם מתעלמים מעובדה זו, אך התעלמותם לא מוחקת אותה. מול אויב אכזר, צמא דם, שמתחבא בין אזרחים, צריך להפעיל כוח והרבה. זוהי הדרך היחידה להוביל אותו להבנה שיש צורך להגיע לעסקה שלא תכלול כניעה מוחלטת של ישראל.

אם ניתן להגיע להסכם שישחרר את החטופים, גם במחירים כבדים, ראוי לעשות זאת, אך יש מי שאיכשהו מצליח להתעלם מהאויב המר והאכזר, שמעוניין לרצוח אותנו ואפילו סיפק הוכחות לכך, שניצב מולנו. חשוב לשמור על מוסר גם בשעת מלחמה, אך מוסר שכזה לא יכול להיות כזה שמספק עוד תחמושת לאויבינו ומכין אותו למלחמה הבאה בעמדת כוח.

מותר להתנגד לנתניהו, ראוי לדרוש את התפטרותו המיידית, ולגיטימי לגמרי לפקפק במניעיו לפעמים. אך יחד עם זאת, אסור בשום פנים ואופן לשפוך את המדינה עם המים. מדינת ישראל חיה על חרבה מהרגע שקמה ועד היום. בכל פעם ששכחנו עובדה זו, בהיבריס אחרי מלחמת ששת הימים, בקונספציה שלפני השבעה באוקטובר, נפגענו קשות. דבר זה נכון גם כעת, בעוד לוחמינו עושים ימים ולילות על מנת להגן על מדינת ישראל.

השנאה לנתניהו מעוורת חלק מאזרחי ישראל, ולהם קל למכור אשליות שלפיהן רק אם לא היה אותו – הכול היה נפתר. אך חמאס שונאים את אמיר כוכבי ואת חנן גרינווד, לא רק את בנימין נתניהו. איראן רוצים להשמיד את תל אביב והוד השרון, יחד עם עוטף עזה וגוש עציון. את המלחמה הזו צריך להילחם, בין אם נתניהו בתפקידו או לא. למעשה, יש לא מעט שיגידו שהוא עושה מעט מדי, ולא מדובר רק בבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר.

ראש עירייה נכבד. אתה תושב מדינת ישראל, אתה מנהיג עיר שבה לוחמים גיבורים שמחרפים את נפשם כדי להגן עליך ועליי. האם יש טעויות? כן. האם יש דברים שניתן לעשות אחרת? בוודאי. אבל אל תכפיש את טייסי חיל האוויר הגיבורים, את לוחמי גולני המדהימים, מכיוון שאתה מתנגד לראש ממשלה. את האג'נדה של האויב תשאיר לאויב – אל תספק להם תחמושת.