"שלחתי את הילד לחוג וקיבלתי אותו בארון קבורה": הוריו של עמית שנהרג באימון דורשים תשובות

עמית רצאבי ז"ל, בן 16 מהרצליה, נהרג לפני כמעט שנה בעת שהתאמן בחוג לאגרוף תאילנדי. רצאבי ז"ל, בן 16 מהרצליה, תלמיד מצטיין, מתאגרף ונער אהוב על כולם.

הוריו מספרים כי במשך שש דקות, נמשכה סדרת בעיטות לעברו מצד מתאגרף מבוגר ומנוסה ממנו, שהפך את גופו לשק חבטות בנוכחות של המאמן. שש דקות שלא היו אמורות לקרות. "שלחתי את הילד לחוג – וקיבלתי אותו בארון קבורה", אומר אביו, יניב רצאבי, בראיון כואב ומטלטל, שמותיר שאלה אחת מרחפת באוויר: איך דבר כזה קרה – ומדוע לא נעשה דבר כדי למנוע את הבא בתור?

בתביעה אזרחית שהוגשה לאחרונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, באמצעות עו"ד כרמי בוסתנאי, דורשת משפחת רצאבי תשובות ופיצויים מהמתאגרף שתקף את עמית, מהמאמן שניהל את מועדון האגרוף ומהחברה שביטחה את פעילות המקום. לטענת המשפחה, מדובר ברשלנות חמורה שהובילה למותו של בנם – מוות שאירע בתוך מקום שאמור היה להיות בטוח, מקצועי, מחנך. טרם הוגש כתב הגנה.

עמית רצאבי למד בבית הספר רמות ים במכמורת. במשך שנים התאמן במועדון אגרוף בהרצליה, יחד עם אחיו הצעיר. בתקופת המלחמה המשפחה העבירה אותו להתאמן במועדון באזור השרון – קרוב יותר לפנימיית מבואות ים בו למד עמית, אך רחוק מדי מבחינת הפיקוח. "היו שם עשרות מתאמנים בכל ערב", מתאר יניב. "מאמן אחד. בלי מצלמות. בלי דפיברילטור. בלי בקרה. בלי חלוקה לפי גיל או משקל. מתאגרף מקצועי נשלח להילחם מול ילד בן 16. איך ייתכן שדבר כזה קורה?".

לדבריו, המאמן אפשר את העימות הקטלני מבלי להגיד לו להשתמש באמצעי מיגון ראויים – אפילו לא בקסדה שלו. עמית ניסה להתגונן בעזרת שתי כריות קטנות בלבד. הוא התמוטט במקום, איבד את הכרתו, אובחן בבית החולים עם בצקת ודימום מוחי חמור, ולא שב עוד. שישה ימים החזיקו ההורים את ידו של עמית, עד שנקבע מותו בבית החולים רמב"ם.

ההורים, יניב ותמרה, קיבלו את ההחלטה לתרום את איבריו של בנם. לבו, ריאותיו, כליותיו, הכבד - כולם הושתלו באנשים שחייהם ניצלו בזכותו. "אנחנו מקבלים מהם מכתבים", מספר יניב, והאם תמרה הוסיפה: "נערה בת 17 שקיבלה כליה, גבר שנשם עם בלון חמצן כל חייו – כתבו לנו שהם חיים בזכותו. אנחנו שמחים בשבילם אבל לא מסוגלים לפגוש אותם כרגע. קשה לנו. קשה לנו מאוד".

תמרה רצאבי, האם, מאמנת לאורח חיים בריא. מאז המקרה – העולם נעצר. היא הפסיקה לצאת מהבית, איבדה עניין, שקעה באבל עמוק. כיום היא מפעילה לזכרו מועדון בריאות בשם Amit's Protein בהרצליה, בכוחותיה האחרונים, היא מאיישת את המקום כשעתיים מידי יום, על מנת להנציח את זכרו ולסייע לקיים את מעשיו הטובים בעזרה לזולת ולעזור לכל מי שזקוק, זאת מתוך מטרה להמשיך את רוח הנתינה של בנה. כשנשאלו ההורים האם יש איברים שיסרבו לתרום, השיבו מיד: "כל מה שיכול לעזור לאנשים ולהציל אותם – זה מה שעמית היה רוצה".

אבל מבחינת יניב רצאבי, הטרגדיה אינה רק פרטית: "לצערי במדינה שלנו, אנחנו תמיד רושמים את החוקים על דמם של אנשים, זה כל כך לא פייר, איבדנו פה ילד, ילד בן 16 שהתאמן בחוג, לא תגיד נסע עם אופנוע, סיכון, הלך לטיול אתגרי, אתה יודע, כשאתה הולך לטיול ואתה עושה שם קפיצות באנג'י או קפיצות מצוקים יש סיכונים בדברים, אבל אתה שולח את הילד שלך לחוג אגרוף תאילנדי, לחוג, תבין לחוג", אמר יניב בכאב והוסיף: "איך אנחנו קמים על הרגליים מדבר כזה בכלל? איך אפשר, אתה מבין, אתה כל הזמן בתוך השאלות, כל הזמן בתוך, מה, למה, איך היה אפשר למנוע, למה אף אחד לא בודק מי מאמן? מי מתאגרף? מי נגד מי. ילד בן 16 עולה מול אלוף עולם, ואף אחד לא עוצר את זה. איך זה הגיוני?".

יניב מתאר את ימיו כיום כמשמר תמידי של זיכרון. הוא מקפיד להגיע לבית הכנסת שלוש פעמים ביום, לומר קדיש. "שם אני מרגיש הכי קרוב אליו", הוא אומר. "לא בבית העלמין – בבית הכנסת. הוא היה ילד מאמין, טהור, חייכן. ועכשיו אני נלחם עליו. שלא יישכח. שלא ייגנז באיזו סטטיסטיקה".

לטענת עו"ד בוסתנאי, מדובר במקרה קלאסי של רשלנות מובהקת. התביעה כוללת דרישה לפיצוי על כאב וסבל, אובדן השתכרות עתידי, הוצאות אבל וקבורה, נזק נפשי ונכות נפשית ואף פיצוי עונשי. "אנחנו רוצים", אומר האב, "שלא יהיה עוד ילד שייכנס למועדון – וייצא ממנו בארון קבורה".

"כל הורה צריך להבין, שהילד הבא – יכול להיות שלו. אם לא נעלה את המודעות לציבור – נשלם עוד מחיר כבד ונורא. אנחנו שילמנו כבר. שילמנו בדם", אמר יניב והאם תמרה מסכמת: "אם בגלל המקרה הטרגי שלנו יהיה מישהו שיתעורר וישנה חוקים לגבי ענף ספורט איגרוף תאילנדי, יחדד את הנהלים וכללי הבטיחות, בקרה למועדונים כדי שלא יפגע עוד ילד אז עשינו את שלנו כדי שהמוות של הבן שלנו לא יהיה לחינם".

בעל מכון האגרוף התאילנדי סירב להגיב.