מה נשתנה ומה ישתנה? שנה וחצי למלחמה וערב חג הפסח מחייבים אותנו לחשיבה מחודשת

זה יהיה הפסח השני ברציפות שחגיגיותו תמהל בתחושה של חמיצות, שהצורך לצאת מעבדות לחירות מקבל בו משמעות מצמררת ועדכנית. שנה וחצי מפרוץ המלחמה, הקשה בתולדותינו, הינה הזדמנות לחשבון נפש לאומי ולבחינת הישגי המלחמה בצד כשליה. מה נשתנה? נתחיל בהיבט החיובי ובראיית המאקרו. המזרח התיכון השתנה לבלי הכר. במשך עשרות שנים נבנתה סביבנו טבעת חנק אשר כללה מדינות וארגוני טרור, חמושים באידאולוגיה ג'יהאדיסטית ובאמצעי לחימה איראניים. טבעת החנק הזאת נועדה להתיש את ישראל ולסכן את ריבונותה, ובה בעת לאפשר לאיראניים להגיע להשגת המטרה האסטרטגית של נשק גרעיני שובר שוויון. במשך כל אותה תקופה, ישראל דמתה לצפרדע המתבשלת בסיר מים שהטמפרטורה שלהם עולה בהדרגה. התרגלנו להיות מאוימים, נירמלנו תופעות של הפרות ריבונות מקומיות – מאוהל חיזבאללה בשטחנו ועד ירי חמאס לישובינו. נראה היה שהשלמנו עם מציאות של לחימה בפעימות קטנות, מתוך חשש מהמלחמה הגדולה. החשש הזה תודלק במסרים מאיימים, חלקם של גורמי הערכת המודיעין וחלקם של אישי ציבור ותקשורת, כי מלחמה מול חיזבאללה תבעיר את המזרח התיכון ותביא להתמוטטות מגדלים ולעשרות אלפי הרוגים. את המציאות המאיימת הזאת שינינו לבלי הכר. חיזבאללה נמצא על הקרשים. הוא איבד את כל שדרת המנהיגות שלו, חלק גדול מתשתיותיו ומאמצעי הלחימה שלו הושמד ואת מרבית ההשפעה שלו על ניהול המדינה. בעזה החמאס הוכה קשות. מרבית תשתיות התת קרקע שלו הושמדו, נתיבי הברחת האמל"ח נחסמו ברובם ומנהיגיו הפכו ל"שהידים". סוריה, שהיוותה איום ארוך שנים על מדינת ישראל, שאדמתה היוותה נתיב הברחות אמל"ח ללבנון, התפרקה בזמן שיא וישראל תפסה בה שטחים שולטים שנועדו להבטיח את גבולנו הצפוני. גם החות'ים, הממשיכים לירות מעת לעת לישראל, ספגו מתקפות משמעותיות של ישראל וארה"ב. ישראל שינתה תפיסה. מהכלה להתקפה. מתגובה לגישה פרואקטיבית. מ"ירי על מרחבי שיגור" לתקיפות עצימות וממוקדות של מחבלים. לכל אלה נוסף השינוי ההיסטורי של הממשל האמריקני, אשר תחת טראמפ משליט סדר עולמי חדש, משנה תפיסות ישנות ומסמן את ישראל כקרובה בבנות הברית שלו. ואחרי כל אלה אנחנו צריכים להתבונן באופן מפוכח גם על הכשלים שהתגלו בשנה וחצי שחלפו ועל היעדים שעדיין לא הושגו. בליל הסדר השנה נצטרך לשאול את עצמנו - מה ישתנה? בראש ובראשונה לא השבנו את כלל חטופינו. זו משימה הכרחית – אישית ולאומית והיא חייבת לקרות בהקדם. היא חייבת לקרות במקביל לחיסול החמאס. בנושא המערכתי – גדענו את רוב זרועות התמנון האיראני, אך הפגיעה בראשו עדיין בפנינו. החודש הקרוב יראה אם ארה"ב וישראל מתכוונות לסיים את המלאכה הזאת ולא להסתפק בחזרה להסכם גרעין חלקי. ולסיום – המלחמה והתקופה שקדמה לה חשפה שסע חברתי חסר תקדים. בבואנו לשאול "מה ישתנה" – כדאי שכל אחד מאיתנו יהרהר על חלקו בקיטוב ומה יוכל לעשות כדי לצמצם אותו.טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו