איפה היה הצבא בפסטיבל הנובה? מתי הגיעו החיילים למסיבה? והאם היה ניתן למנוע את המחדל והאסון הגדול שהוביל לאלפי הרוגים במסיבה? תחקיר צה"ל, שבוחן את התנהלות הצבא ב-7 באוקטובר באיזור פסטיבל הנובה ליד רעים, יוצג מחר (חמישי) למשפחות הנרצחים ולשורדי המסיבה שחוו את התופת.
והרגשות בקרב המשפחות קשים מאוד. "אנחנו לא באים עם ציפיות, כדי שלא יהיו אכזבות", אומר לי בכאב שמעון בוסקילה, אביו של ירדן בוסקילה שנרצח בנובה. כבר שנה וחצי הוא נאבק כדי לקבל מידע רשמי על המחדל וחבר במועצת אוקטובר להקמת ועדת חקירה ממלכתית. שנה וחצי בהן עוד לא הספיק להתרכז באבל ולנסות להשתקם. שנה וחצי מהרצח של ירדן וחבריו בפסטיבל.
"התחקיר הוא תחקיר צה"לי, שמתייחס לקטע מסוים סביב המסיבה מההיבטים של הצבא בלבד. זה לא המענה שאנחנו מחפשים. הוא חלק מפאזל שלם של תחקירים שצריכים להתבצע על ידי המשטרה, השב"כ, המוסד והמדינה. תחקיר של ועדת חקירה ממלכתית שתדע לאסוף את כל האינפורמציה ולחבר אותה.
"אנחנו לא יכולים להחזיר את הילדים שלנו שנרצחו הביתה. נשאר להחזיר את החטופים, ולתת לנו לדעת את האמת. לדעת מה קרה שם. מה היה שם. להכיר בשגיאות ובמחדלים ולתקן אותם. כי מבחינתי זו שואה שנייה לעם שלנו, ואם לא נלמד מהשגיאות האלה, לא נוכל לעולם לעבור ריפוי. ואת התחקיר המלא הזה יכולה רק ועדת חקירה ממלכתית לעשות. כשנלמד מהשגיאות האלה ונתקן את עצמנו, אולי נחשוב שיש סיכוי למקום טוב יותר לדור הבא של הנכדים".
ירדן בוסקילה נרצח ליד המכולה יחד עם חברו דניאל. בן 25 היה במותו. איתי, החבר שהגיע איתם, שרד. בשנה וחצי האחרונות משפחתו אספו עדויות מחברים ומכרים שניצלו בנובה, חלקם בזכות התושיה של ירדן וחבריו. ועדיין, הם מצפים לשמוע מה יש לצבא להגיד.
"אנחנו, כמשפחה האישית של ירדן, עשינו את הקלוז'ר שלנו. אבל לא כל המשפחות קיבלו את זה. אז אני לא מחכה שהצבא יגיד לי מה קרה. זה גם לא יהיה תחקיר שיציג באופן פרטני מה קרה לכל אחד. אבל חשוב לנו לשמוע במה נגעו, במה לא, למה התייחסו ולמה לא, כדי שנוכל להגיע לריפוי.
"אני יודע שמה לא יהיה אנחנו נצא דיי מרוסקים.
זה מציף דברים שכבר שנה וחצי אתה מחכה לשמוע משהו קטן מהסיפור הזה. בצורה רשמית. אנחנו משפחות שכולות שעוד לא הצלחנו לפנות זמן להתמודד ולחיות לצד האבדן. הדבר היחיד שנותן לנו כמשפחה כוחות, זו הבחירה בחיים וההנצחה שאנחנו עושים לירדן.
אבל אנחנו עסוקים כל הזמן בלהילחם כדי לקבל תשובות, לדרוש חקירה רצינית, לדאוג שיתייסו אלינו יפה ולא כמו שהתייחסו אלינו בכנסת ישראל. אני יודע שלא יהיה קל לשמוע את התחקיר. אבל עדיין חשוב לשמוע אותו".
טלי בינר, אחות חדר ניתוח לשעבר, היום מוסיקאית בהווה (29), רווקה, מחולון, שורדת נובה וחברה במועצת אוקטובר. טלי מגיעה ברגשות אמביוולנטים לתחקיר, שיוצג בפניה בחמישי. "מצד אחד, בא לך לכעוס ולהגיד למה זה לקח שנה וחצי. מצד שני, סוף סוף יש מערכת שאומרת חטאתי ופשעתי ועשיתי משהו לא נכון. אני מניחה שתחקיר צה"לי לא מספק את כל התשובות. זה חייב להיות מחובר עם הצלבות נוספות של ארגונים ומקומות אחרים וועדת חקירה ממלכתית. שיגידו הנה. זה מה שעשינו לא נכון"
"וכן, התחקיר הזה הוא הנחת אבן פינה לתחקירים מבחינתי. אני התגייסתי למילואים ב-10.10. אני רוצה להאמין שאני חלק ממערך ומדינה שרוצה לתת תשובות, ושאם לא יהיו תשובות זה כיוון שהאנשים שאוחזים במידע לא נמצאים יותר, ולא בגלל שהצבא רוצה לסלף מידע. נקודת ההנחה שלי היא שהצבא בא להודות בטעותו. אני לא מחפשת לערוף ראשים. לא יכול להיות שאירוע כזה קורה, ואנחנו שומעים 'לא שמעתי ולא ידעתי'. ולכן התחקיר הזה חשוב לי. כדי שאנחנו נבין איך אנחנו מתקנים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו