מוקדם יותר היום (שישי) פרסם ארגון הטרור חמאס סרטון מהשבי ובו אות חיים מהחייל החטוף מתן אנגרסט בן ה-22, לוחם שריון שיצא להגן בגופו בשבעה באוקטובר על יישובי עוטף עזה יחד עם אחיו לצוות הטנק. מתן נפצע ונחטף לרצועת עזה כשהוא פצוע, ללא הכרה. כעת, שעות לאחר פרסום הסרטון של מתן על ידי ארגון הטרור חמאס, אביו בקריאה לממשלה: "נמאס לנו ממילות הסרק, הגיע הזמן לצאת לפעולה".
אות החיים של מתן אנגרסט משבי חמאס
בשיחה עם "ישראל היום", מתאר אביו של מתן, חגי, את התחושות בקרב בני המשפחה על רקע שחרור התיעוד של בנו על ידי ארגון הטרור חמאס. "מצד אחד זה מרגש מאוד לקבל אות חיים ולראות את הבן שלנו חי", אומר. "מהצד השני זה מצער ומדאיג שחיילים שנלחמו ונתנו את הכל למדינה מוגדרים על ידיה כסוג ב', אפילו סוג ג'. למרות שמתן פצוע והוגדר הומניטרי בגלל כל המכות והעינויים שהוא עבר ועודנו עובר, הוא הוצא מהרשימה והמדינה לא נלחמה שהוא יחזור – רק בשל היותו חייל".
"בפעם הקודמת הוא היה נשמע חי יותר", מציין חגי כשהוא מתייחס לאות החיים הקודם שקיבלה המשפחה ממתן. "בסרטון הזה אנחנו רואים שהוא לא בסדר. ניכר שמתן לא ראה הרבה זמן אור יום, הוא לא מזיז את יד ימין והיא נשארת מקובעת במקום. יש אי-סימטריה בעין ימין, באף ובפה מכל המכות שהוא חטף. צריך לזכור שבסרטון גם לא רואים את הגוף – הוא מכוסה ולא רואים מה קורה שם, אבל אנחנו יודעים שמתן נשרף. זה מדאיג אותנו מאוד".
"אי אמון נגד ראש המממשלה שלנו"
בהמשך דבריו, מתייחס האב לפנייה של בנו בסרטון לנשיא האמריקני, ולדיווחים על המגעים בין ארצות הברית לבין ארגון הטרור חמאס במטרה לשחרר חטופים אמריקניים. "בסרטון הנוכחי מתן פונה ישירות לטראמפ, לא לביבי כמו שעשה בפעם הקודמת. אני חושב שגם הוא כבר איבד את האמון והבין שהישועה תגיע מאמריקה. בכלל, ברגע שהאמריקניים מצהירים שהם ידאגו לחטופים שלהם, הם למעשה מצביעים אי-אמון נגד ראש הממשלה שלנו. הם ראו את התמונות, קית' סיגל שהיה בשבי יחד עם מתן לקח את התמונות שרואים בהן את מתן כשהוא חבול, עם עיניים אדומות אחרי עינויים לפגישה בארצות הברית וטראמפ פשוט הזדעזע. בארצות הברית יפעלו לשחרר את כולם כי הנשיא התחייב לכך, בזכותו ובזכות הלחץ שהפעיל על הממשלה שלנו שוחררו כל החטופים בעסקה הנוכחית. אם ביבי הזדעזע מהתמונות גם כן, אז שיביא לנו את הילד. נמאס לנו ממילות הסרק, הגיע הזמן לצאת לפעולה".
"יותר מזה", הוא מוסיף ומתייחס לפניות שלו ושל משפחות החטופים לממשלה, "המדינה עדיין לא מוכנה להתחייב ולומר שהוא יחזור, ואם כן מתי. השבוע נפגשנו עם ראש הממשלה ולא קיבלנו הבטחה שהוא הבא בתור שיוצא. חמאס אומר שהוא רוצה להחליף את כולם, לעצור את המלחמה ולשחרר את החטופים, אבל המדינה לא רוצה את זה. ניסינו להוציא התחייבות מראש הממשלה שקודם כל החטופים ואחר כך החמאס, אבל לא הצלחנו".
הריאיון עם חגי מתקיים ביום שישי, לקראת ערב נוסף בו תשב משפחת אנגרסט סביב שולחן השבת כשהבן מתן נמצא בעזה. "אנחנו משפחה קרועה לגמרי", מעיד חגי. "מאז אותו היום של החטיפה אין פה התקהלות, אנחנו לא מבשלים, עצרנו הכל. הימים הקשים ביותר אלה סופי השבוע והחגים, שפעם היו מלאים ועמוסים בכל טוב והיום שקטים". ובכל זאת, בתוך הקושי, חגי מצליח למצוא את המילים ומבקש למסור לבנו: "מתן אהוב שלנו, הישאר חזק רק עוד קצת, אנחנו לא נשחרר מהמאבק. אנחנו עושים את הכל כדי להוציא אותך מהגיהינום הזה כמה שיותר מהר, אנחנו רצים בארץ, באירופה, בארצות הברית ובכל מקום אפשרי לשם כך. כל המדינה עובדת על השחרור שלך, אתה תגיע לפה עם כל שאר החטופים. התפקיד שלך הוא להצליח לשרוד ולהישאר בחיים".
אופיר אנגרסט, אחיו של מתן כתב באינסטגרם: "כמה שחשבתי שאני עושה, היום אני מבין כמה שאני לא עושה כלום בשביל שתחזור. אתה עדיין שם ואני נכשלתי בענק. אני לא מזהה את הבן אדם שבסרטון. הוא לא אח של. אח שלי האמיתי תמיד רואים לו שמחה חיוביות ותמימות בעיניים. הבנאדם שבסרטון הזה עצוב ומרוסק מדי. אני לא מכיר אותו".
"מרגישה שהכל תלוי בי ואין לי על מי להישען"
עדי, אחותו של מתן כתבה בפוסט באינסטגרם: "תודה חמאס. לשמוע את מתן אומר את השם שלי שוב אחרי שנה וחמישה חודשים זה כל מה שהייתי צריכה. הזכרת לי בין היתר, שיש לי תואר - אחות קטנה ושאתה עדיין חי, לא הלכת לשום מקום. רק מחכה שנציל אותך. מאז שאתה לא כאן מרגיש לי שהכל תלוי בי ואין לי על מי להישען. אני לא צריכה שום סרטון כדי לדעת שהגיע הזמן שתחזור הביתה. נתת לי הרבה כוחות להמשיך להילחם את המלחמה הכי צודקת. אני לא אפסיק לרגע עד שאראה ואשמע אותך שוב לידי קורא לי בשם שלי", כתבה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"איך גדלת בשנה וחמישה חודשים האחרונים. אמנם פצוע, עיניים ופה לא סימטריים, אף מרוסק, יד ימין לא זזה וגוף לא מתפקד. אבל איזה ילד יפה אתה ואיזה גבר נהיית מתן שלי. אני מתגעגעת לכל רגע איתך, לכל שנייה של צחוק שלך לכל מבט עם העיניים הבהירות שלך שנתן לי תחושה של בית. הכל פה מוזר, מחר כולם כבר ישכחו ממך. כולם ממשיכים בשגרה. יש עבודה, צבא, בית ספר. מפחיד אותי לחיות, אין לי אזרחות אמריקנית. מי ישמור עליי כשיקרה לי משהו? אני מרגישה לבד. אני מרגישה תקועה. אין שום חשק לחיות, אין שום חשק לקום בבוקר להתחיל עוד יום שנגמר בעוד לילה לבד. חנוקה עם דמעות בא לי לספר לך שעושים הכל בשביל שתחזור. אבל עדיין לא הצלחתי לשכנע כמה חשוב להחזיר אותך. אני יודעת שניפגש בסוף. זה הדבר היחיד שמחזיק אותי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו