"תבוא לבקר אותי בחלומות": אלפים הגיעו להלוויה של צחי עידן בקיבוץ עינת

אלפים הגיעו לבית העלמין בקיבוץ עינת ללוות את החלל החטוף צחי עידן בדרכו האחרונה. בצידי הכביש בדרך להלוויה עמדו אנשים רבים עם דגלי ישראל ושלטים לאות הזדהות.

אודי, אחיו של צחי ספד לו: "צחי, הלב עדיין לא מעכל את מה שעברת. אתה הבכור וגדול ממני ב-11 שנים. צחי היית אדם ערכי וצנוע. איש משפחה לתפארת. לא הגיע לך סוף כזה. לא הגיע לך לדעת שמעיין נרצחה. לא הגיע לך להיות אצל מפלצות החמאס. אהבתך לספורט היתה מדבקת. הפועל ת"א היתה הקבוצה שלך למרות שאני ואבא בכלל אוהדי מכבי. שמרת על רוח ספורטיבית למרות שבדרבי תמיד סבלת. תמיד ידעת להקשיב ולייעץ בכל מצב. המשפחה היתה הכי חשוב לך. היית הדבק של המשפחה. למרות שאת חסר לי 16 חודשים אני לא קולט שאנחנו נפרדים היום. הצלחת לשרוד את השבי על העסקה הראשונה. זה שחזרת חלל זה מחדל. אתה ההוכחה שלחץ צבאי לא מועיל אלא הורג את החטופים. רק עסקה כוללת היתה מחזירה אותך בחיים. נזכור ונאהב איתך תמיד".

אשתו של צחי ספדה גם היא ואמרה: "תודה על הלוחמים שנפלו כשניסו להגן עלינו. תודה לכל מי שתומך ולכל אנשי מדינת ישראל. חיכיתי לך כל כל הרבה זמן שתחזור. ואתה מהשורדים. הבנת מהר מי השובים שלך ולמדת את השפה. אך כלום לא עזר. נשבר לי הלב. הכאב בלתי נסבל. היית האהבה שלי. האיש היפה והחכם שלי. היית אבא למופת ודוגמא. בילדים שלנו אני רואה אותך. היית מושלם עבורי. 23 שנים שזכיתי בך. אני מודה לך על כל דקה וכל חיבוק. תודה שבנית איתי משפחה לתפארת. עכשיו אני צריכה להיפרד ממך, אבל אני לא רוצה. אני קצת מקנאה בך כי אתה עם מעייני שלנו. נוח על משכבך בשלום. תבוא לבקר אותי בחלומות".

בתו הצטרפה לדברים ואמרה: "אבא שלי, לא הגיע לך למות ככה. לא הגיע למות בכלל. היית אדם דעתן מאוד. תמיד היה חשוב לך שידעו את הדעה שלך. תמיד תמכת בי. היית הכל בשבילי. היית העוגן שלי. לא ראיתי אותך מעל 500 ימים וכשאמרו לי שאתה חוזר חשבתי שזה יהיה אחרת. חשבתי שאפגוש אותך בבית החולים. מפלצות הדם רצחו אותך. זה לא הגיע לך. אבא אני אוהבת אותך כ"כ ואי אפשר להסביר כמה כואב לי הלב".

אחותו של צחי: "עוד לא הספקנו להתאבל על אבא ולא הבנו מה נפל עלינו. צחי, תאמין לי שעשינו הכל כדי להחזיר אותך. אבל לא הפכנו מספיק שולחנות ולא הצלחנו להעביר את המסר שאסור שאף אחד יישאר שם. אנחנו חייבים לקום ולהשתקם. אני אוהבת אותך. אני אתגעגע אליך מאוד. יש לי לשקם עכשיו משפחה שלמה שנעלמתי ממנה כדי להילחם על החיים שלך. אני אקום ואתחזק".

מסע הלוויה של עידן, יצא לדרך ב-11:15, אך מחווה הפרידה הראשונית ממנו החלה עוד ב-10:00 באיצטדיון בלומפילד, כאות זכר וכבוד להערצתו העזה כאוהד שרוף של הפועל ת"א. 

האיצטדיון צבע אדום. בין דגלי ישראל והשלטים "צחי עידן גיבור שלנו", בלטו החולצות, הצעיפים, הכובעים ושאר מלבושי הנוכחים בצבעה של קבוצת הכדורגל הפועל ת"א האהודה על צחי, כאמור. 

משפחתו של צחי עידן התקבלה בגל מחיאות כפיים ארוך כשעלתה על הבמה המאובזרת בגיטרות ובתופים. "בשבעה באוקטובר צחי הגיע למשפחתו מתוך המ"מד בביתם בקיבוץ נחל עוז. מחבלי החמאס הצליחו לחדור את דלת הממד, להרוג את מעיין, ביתו של צחי, בזמן שעזרה לו להחזיק את דלת הממד. צחי נחטף לעזה ולאחר 510 ימים הושב לישראל". 

"צחי היה אוהד שרוף של הפועל ת"א. הקבוצה זרמה לו בדם, והוא היה אוהד בלב ובנשמה. היה מגיע למשחקים עם בנותיו. הוא לימד אותם ש'הפועל' מעל הכל. היום אנחנו נפרדים מצחי ומבקשים למסור לו ולמשפחות שעבורנו הוא היה ויהיה מעל הכל. אתה תחסר לנו ביציע. סליחה שלא הצלחנו להחזיר אותך בזמן. גלי, שרון, יעל ושחר - תמיד יהיה לכם מקום של כבוד אצלנו".

לאחר מכן עמדו הוכחים דקה דומייה לזכרו של צחי. הדקה נחתמתה עם "לעולם לא תצעד לבד", ולאחר מכן עלתה נעם, אחותו של צחי, לשאת דברים. "לפני שאני מתחילה, אני רוצה להגיד לכם תודה שבאתם, שאתם איתנו. אני אגיד צחי ואתם תענו לי 'חזר'. וזאת האנרגיה. לנאום שלי קוראים 'נאום סוף הדרך'". 

"510 לכולם. כל 46 שנות חיי לא חלמתי שאני אספור ימים, אצא למאבק ויותר מכל לא חשבתי שאחשוב 'הפועל'. גדלתי בבית עם אבא חולה ספורט. הענף לא באמת משנה, העיקר שהוא צהוב. גדלתי עם אח בכור שהפך לסוג של סמל. חולה ספורט, וכמו שאתם מבינים, לא משנה הענף, העיקר שהוא אדום. ובנוסף יש את אחי הצעיר, שהוא חולה במחלה של הספורט, עם נטייה חזקה לכדורסל צהוב. הוא הגאווה של אבא שלי שיצא לו טוב בחינוך, כי הבכור שלו יצא מקולקל". 

"שנים של אמירות הומירסטיות בבית בנושא הזה, צהוב-אדום. ב-7 באוקטובר 2023, 10 חודשים אחרי שאבי נפטר, עמדתי במבחן הגדול ביותר שלי - רואה את צחי ובני משפחות בסיטואציה שגם השטן לא יכול היה לכתוב. בסוף היום הזה ספגנו מכה אנושה. מעייני נרצחה וצחי נחטף", אמרה נעם בבכי ובקול חנוק מדמעות.

"בתוך הכאוס בו אנו נמצאים, משימת חיי היא להציל את צחי ולהחזיר אותו למשפחתו. בתוך המשימה ,אני מגלה כוחות שלא הכרתי והרים שלא חלמתי להזיז. אני מבינה שהמקרה שלנו אחר בהרבה מאוד מובנים. אחד מהם הוא איך לחשוב צחי, ולעשות הכל לעשות שיישאר במודעות בתוך התוהו ובוהו".

"אני מסתכלת על העולם בעיניים אדומות של צחי ומבינה שכל המדינה צהובה. שומעת את אבא שלי גאה, וצחי זורק יציאות ועקיצות בנושא. לכל אלה שמגדלים את ילדיהם כמו צחי לאהבת 'הפועל'. המטרה של הסיכה האדומה שיעצרו וישאלו אותי למה אדום, ומשם תתפתח שיחה על צחי שחטוף בעזה. אבל לא רק המטרה. המטרה נוספת היא להצטרף לאנשים להצטרף למאבק הכי חשוב במדינה, והוא להשיב את כל החטופים הוחטופות שלנו הביתה במהירות האפשרית".

"כמו שאתם מבינים, גדלתי בבית שאפשר להתכווח, ובעיקר על נושא הספורט, והכל ברוח טובה בצורה שמאפרת לנו לחיות תחת קורת גג אחת. אני קוראת לכל עם ישראל ומבקשת מכם לפתוח את הלב. יש דבר אחד חשוב, והוא להחזיר את כל החטופים והחטופות הביתה. אני מבקשת תפסיקו לחלק אותנו לקבוצות, לנרצח, חי, אישה, גבר ועוד ועוד".

"אנחנו קבוצה אחת של 251 משפחות חטופים, ואנחנו חייבים לעשות הכל כדי להשיב אותם הביתה. המשימה של המהניגים שלנו הייתה לשמור על צחי חי והם קיבלו החלטות קשות מאוד עם תותצאות בלתי נסבלות. המשימה של הייתה להציל את צחי ואני עמדתי בה. בברכת תודה להפועל ת"א שאימצו אונתו וזרמנו עם כל מה שביקשנו עם הרבה חום ואהבה, איפשרו אותנו להפוך את המאבק לאדום. היום אני נפרדת מאחי הבכור ומבקשת ממנו סליחה בשם כולנו שחזר בארון ולא על הרגליים כמו שיצא. הסיכה האדומה תמשיך להיות פה עד החטוף האחרון". לאחר נאומה, עלה אריק ברמן לשיר את "שער 6". 

חברו לתחביב הגלישה המשותף אמר: "הוא הרבה יותא מאוהד שרוף, הוא היה הקול השפוי בחדר. שלא על כל דבר צריך להילחם ושהחופש האמיתי הוא לעשות מה שרוצים ולא לתת לדברים להשפיע עליך, בתקווה שגישה זו תמשיך ללוות אותי בהמשך חיי".

"אחר כך בא הכישרון. כשעבדנו יחד, תלויים שעות על שעות בין שמיים וארץ. בגלישות תמיד הוא סיים ראשון את הגלישה. מסיים וממתין לי. לא הרבה יודעים, אבל גם אחרי התאונה שעבר, היה אוסף אותי מהעבודה והיינו עולים על מגרש הכדורסל הווא היה נותן לי בראש". 

"הוא היה איש משפחה. עוד לפני הצבא היה לי העונג להתארח אצל הסבתא ביהוד וכל הדודים והדודות הפזורים מדרום וצפון. הוא לא היה רק חבר, אלא גם איש משפחה אכפתי, לא רק לגרעינית, אלא גם למורחבת. הוא תרם ועזר איפה שרק יכל. בנסיבות האחרונות למדתי להעריך אותה רק יותר". 

יהלי סובול, סולן להקת מוניקה סקס, עלה ושר: "הפועל ת"א, הנה הם באים השדים האדומים, הפועל ת"א, הפועל ת"א".

מנכ''ל הקבוצה אמר: "זה לא היה צריך להיגמר ככה. היית צריך לשוב אלינו חי. משפחת הפועל מרכינה ראשה. זכרונך יהיה חקוק בליבנו. גבורתך ואמץ ליבך יהיו לנו להשראה. שתדע שגם שם למעלה, לעולם לא תצעד לבד. אדום לנצח". לאחר מכן עמדו בשנית הנוכחים בקהל לשיר את "התקווה". 

יגאל, הדוד של צחי אמר: "צחי אהוב, למרות שאתה בבית, אני רוצה לבקש ממך סליחה. סליחה שלא החזרנו אותך חי, סליחה שלא הצלחנו לזעוק חזק מספיק על אוזניים ערלות, שלא הפכנו עולמות עד שלא נשארה אבן אחת על מקומה. סליחה שהמדינה שכחה אותך ולא ידעה איך להחזיר אותך בזמן".

"סליחה שאנחנו חיים בעולם שבו גאונים כמוך נמקים במנהרות התופת בעזה ומנהיגים שפלים מרשים לעצמם לדון אותך למוות, ועדיין הכל ממשיך כאילו דבר לא קרה. דע לך צחי, אנחנו לא נמשיך ככה. אנחנו לא ניתן לשבר הזה להשתלט. אנחנו נלחם על מדינה אחרת, מדינה שבה ימין ושמאל הם אחים. שבה חובש כיפה ובלתי דתי יושבים יחד בשיחה אמיתית, מדינה שבה חיי אדם הם ערך עליון ולא כלי משחק פוליטי, והמשימה שלנו היחידה כעם להחזיר את כל החטופים הביתה בפעימה אחת".