"ירושלים בדרך לנקודת האל-חזור": מאחורי הטבלאות - הדילמה הכלכלית של בירת ישראל

בחודש שעבר פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את מדד איכות החיים בערים הגדולות בישראל לשנת 2023. המדד סקר תחומים שונים דוגמת רווחה, כלכלה והשכלה, ומתוך 18 הערים שנסקרו - ירושלים כמעט נעלה את הטבלה במקום ה-17.

בהתחשב בעובדות, מיקום הבירה בסקר לא מפתיע. על פי הנתונים הכלכליים של הלמ"ס לשנת 2023, ההכנסה הממוצעת למשק בית בירושלים נמוכה בהרבה מההכנסה המקבילה בערים הגדולות הבאות בישראל. גם בהכנסה הממוצעת לנפש תופסת ירושלים את המקום הכמעט-אחרון, עם כ-100 אלף שקלים ברוטו בממוצע. זהו נתון נמוך מאוד בהשוואה לתל אביב ולחיפה, שמנצחות את הבירה בפרמטר זה באופן מסורתי לאורך השנים.

אוכלוסייה: הרוב מרוצה מהחיים

ככלל, ירושלים נוטה להפסיד לערים אחרות בנושאים כלכליים. הסיבות לכך מגוונות, אולם הרכב האוכלוסייה ותרומתה למשק, בשילוב אופי התעסוקה בעיר, מהווים משתנים משמעותיים מאוד במשוואה.

פרופ' בנימין בנטל, ראש תוכנית מדיניות הכלכלה במרכז טאוב, מסביר את הקשר שבין הרכב האוכלוסייה בבירה לבין ההכנסה: "ערביי ירושלים מהווים כמעט 40% מאוכלוסיית העיר. הערבים במזרח ירושלים לא מאמצים את האזרחות הישראלית, ובמערכת החינוך לא רוכשים את השפה העברית ולא שמים דגש על לימודים שיעזרו לתלמידים בשוק העבודה. השילוב של התושבים במערכת הכלכלית הישראלית והירושלמית כמעט בלתי-אפשרי להשגה, בטח לא במשרות 'מכניסות'.

"אצל החרדים, שמהווים כמעט 30% מהאוכלוסייה בעיר, אנחנו רואים סיפור דומה, אבל מסיבות אחרות. שם יש התנגדות עקרונית להשתלבות במערך החברתי והכלכלי במדינה, וגם פה נראה שלא יהיה שילוב משמעותי במקצועות רווחיים בקרוב".

יחד עם זאת, במדד הלמ"ס בלט נתון מעניין: הציבור היהודי בעיר עומד מעל הממוצע הארצי בכל הקשור לשביעות רצון מהמצב הכלכלי. הקבוצה שהייתה בתחתית הטבלה, בפער ניכר משאר ערי ישראל, היא ערביי ירושלים, שמרגישים מקופחים ביחס לאוכלוסייה היהודית שבה.

פרופ' בנטל: "ירושלים מחולקת לאשכולות, מ-1 עד 10. קצת יותר מ-90% מערבי העיר משתייכים לאשכול 1, הנמוך ביותר. זה נטל עצום על הבירה. האשכול הזה מכיל גם 30% יהודים, שרובם חרדים. בממוצע משוקלל, קצת יותר מ-50% מתושבי ירושלים משתייכים לאשכול הכי נמוך. משמע, אחד מכל שניים בבירת ישראל הוא באשכול הנמוך בסקאלה".

בשל הרכבה הדמוגרפי, ירושלים מובילה בקבלת קצבאות מהמדינה. על פי נתוני הביטוח הלאומי לשנת 2023, בעיר חיות יותר מ-46,000 משפחות עם ארבעה ילדים או יותר, המקבלות קצבת ילדים.

מדובר בנתון אסטרונומי: בישראל כולה יש כ-230,000 משפחות בסטטוס דומה, מה שמביא את ירושלים "לככב" בטבלה עם 20% מסך כל הקצבאות הללו. אם מרחיבים את ההגדרה כך שתכלול את כלל סוגי המשפחות המקבלות קצבת ילדים מהמדינה, מתברר שכ-12% מסך המשפחות בישראל המקבלות קצבת ילדים - מגיעות מירושלים.

תעסוקה: חסרות "ידיים עובדות"

גם המצב התעסוקתי בבירת ישראל לא מעודד במיוחד. השנתון הסטטיסטי שפרסם מכון ירושלים למחקרי מדיניות לשנת 2023 העלה מספר מסקנות מעניינות; ראשית, אחוז הגברים היהודים שמשתתפים בכוח העבודה בירושלים עומד על 71%, בעוד שבשאר הארץ הוא עומד על 86%.

חוקרים במכון מסבירים שמדובר באחוז נמוך מאוד בהשוואה למדינה כולה, בעיקר בשל הגברים החרדים בעיר, שרובם לא משתלבים בעולם העבודה. בקרב הנשים היהודיות, אגב, הנתון מעודד יותר ועומד על 83%, ומתקרב לנתון הארצי (87%).

עוד העלה השנתון הסטטיסטי שאחוז ההשתתפות של גברים ערבים מירושלים בכוח העבודה עומד על 83%, מעל האחוז הארצי, שעומד על 79% באותו הפרמטר. אחוז ההשתתפות של נשים ערביות מירושלים בשוק העבודה עומד על 29% בלבד, נתון נמוך מאוד, בהשוואה לארצי - שעומד על 46%.

עם זאת, לדברי פרופ' בנטל מסתמן שינוי: "בשנים האחרונות רואים מגמה עולה של נשים שמבקשות לרכוש השכלה ולהשתלב בהייטק. יש עלייה בהשתתפות נשים ערביות וחרדיות בשוק העבודה, כשהשינוי הוא דרמטי בעיקר בקרב ערביות, אבל רואים זאת גם בקרב נשים חרדיות, כיוון שהן מביאות את הכסף הביתה".

נתוני הביטוח הלאומי לשנת 2024 מאששים זאת: 5.5% מכלל מקבלי קצבת האבטלה במדינה הם מירושלים, וכמעט 10% מסך מקבלי קצבת הבטחת הכנסה מהמדינה מגיעים מהעיר. "מה שקורה הוא אבסורדי לחלוטין. אין הרבה 'ידיים עובדות' בעיר, ומי שכן עובד מרוויח פחות משמעותית ממקביליו בערים אחרות", מסביר גורם הבקיא בתחום הכלכלי בעיריית ירושלים.

פרופ' בנטל מחדד את השוני בין הערים: "כאזרח חיפה, אני מממן את השירות הציבורי שאני מקבל בעיר. יש הבדל גדול בין חיפה ותל אביב, כשם קוד, לבין ירושלים, שהמימון שהיא מקבלת מהממשלה מציל אותה ומשאיר אותה מעל לקו המים. אם יש חלק גדול באוכלוסייה שלא לוקח חלק בנטל, איכות השירותים תרד או שהמיסים יעלו. בירושלים המיסים עולים, ובנוסף אזרחי ישראל מממנים את התושבים מכורח חוק".

המימון שעליו מדבר בנטל הוא חלק מהחלטת הממשלה לחזק את הפיתוח של ירושלים, בין היתר בשל "חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל". מומחים מעידים שהעיר מסתמכת לאורך שנים על עשרות מיליוני השקלים המוזרמים אליה מהממשלה, ללא קשר לתקציבים המגיעים לכל רשות מקומית, ובלעדיהם פשוט לא הייתה יכולה לתפקד.

לצד הרכב האוכלוסייה, משתנה נוסף שמשפיע על ההכנסה בירושלים הוא אופי התעסוקה. מקומות התעסוקה בעיר שונים מבערים גדולות אחרות, מה שמשפיע באופן ישיר על ההכנסות.

אדיר שוורץ, סגן ראש העיר ירושלים ויו"ר תנועת "התעוררות", המחזיקה בתיק הצעירים בעיר, מסביר: "כשצעירים מסיימים ללמוד ומתלבטים איפה לגור, הם שואלים את ירושלים אם יש לה עבודה להציע - והיא מגמגמת. העיר מציעה עבודות בתחומי הממשל, החינוך והמגזר השלישי. אלה עבודות מהותיות וחשובות, אבל אין בהן כדי להפוך את ירושלים לעיר עם הזדמנויות כלכליות כמו אלה שערי המרכז מציעות, ובהן השכר כפול".

הדילמה הזו פוגשת צעירים רבים. בירת ישראל ידועה כעיר שמושכת אליה סטודנטים מכל הארץ, אולם בפועל היא מפגרת מאחור ולא מצליחה לייצר מקומות תעסוקה בהלימה למקצועות שנלמדים במוסדות המצטיינים שבה.

"מה שקורה הוא שיש בעיר המון אופציות לתעסוקה מסורתית, בזמן שרוב הצעירים לומדים מקצועות חדשים", ממשיך הגורם הבקיא בעיריית ירושלים. "במקום שהחבר'ה יישארו בעיר שאמורה לתת להם מאות אופציות, הם נתקלים בעיר מדשדשת וקופצים על ההזדמנויות שבאות מבחוץ".

עם זאת, יש להניח שלא מדובר בגזירת גורל.

שוורץ: "אני מקווה שאנחנו לא באים עם התוכניות 20 שנה מאוחר מדי. ירושלים צריכה להציע כמה שיותר הזדמנויות. המטרה היא שיגיעו לפה החברות הכי טובות, שיקבלו הטבות כיוון שהן בחרו להשתקע בעיר. כרגע, מי שגר באזורי עוטף ירושלים - עובד בה. בית שמש ומודיעין מתחלקות בהקשר הזה, וצריך לבחון איך 40,000 ירושלמים שנוסעים למרכז מדי יום נשארים פה".

דיור ותחבורה: יקר פלוס פקקים

היבט משמעותי נוסף הוא תחום הדיור, שמחירו בירושלים מרקיע שחקים. "הדיור בירושלים יקר מדי, בטח ביחס לכושר ההשתכרות פה", מעיד שוורץ.

"אפשר לנסות לאזן את המחירים דרך הגדלת ההיצע. הסיכוי היחיד של משפחה נורמטיבית לקנות דירה בירושלים הוא דרך הגרלות, במכירות מוקדמות או לחילופין בקרקע זולה יותר. לכן, אנחנו צריכים להתעקש על דירות קטנות ועל דיור להשכרה לטווח ארוך. הביקוש בשמיים, ואנחנו צריכים להדביק פער מאוד גדול. בנוסף, חובה לדאוג שהדירות יתמלאו ולא יהיו 'דירות רפאים'".

לצד כל הפרויקטים השאפתניים, על הבירה להתקדם בתחום התחבורה הציבורית. בשנת 2024 לבדה נרשם נתון של כ-600 אלף משתמשים בתחבורה הציבורית בעיר מדי יום, כשיותר מ-170 אלף הם נוסעים ברכבת הקלה.

כבר שנים שבירושלים מדברים על הארכת הקווים ועל יצירת רשת רכבות קלות שתחבר את העיר מקצה לקצה, אולם נכון לעכשיו – נראה שזה פשוט לא עובד. תאריך הפתיחה של הקו האדום המוארך נדחה פעם אחר פעם, ובעיריית ירושלים ובמשרד התחבורה משנים את התשובות חדשות לבקרים.

"כל עניין הרכבת הקלה קורה מעט מדי ומאוחר מדי", מציין יוסי סעידוב, פעיל חברתי ירושלמי בתחום התחבורה הציבורית ויזם שותף של עמותת "15 דקות".

"בסוף שנות ה-90 הבטיחו שבירושלים של 2020 יהיו שמונה קווי רכבת קלה. אנחנו בשנת 2025 ויש לנו קו אחד, שגם הוא לא מוארך עד הסוף. הרכבת הקלה והרכבת הכבדה יכולות להביא את ירושלים לזינוק כלכלי יוצא דופן, אבל העיר מפספסת את ההזדמנות הזו, כי היא בוחרת להשקיע גם ברכב הפרטי.

"רק בחמש השנים האחרונות השיקו כבישים חדשים בפרויקטים שעל פניו נראים מבורכים. ירושלים אמרה 'בואו, תיכנסו עם הרכב הפרטי שלכם', כשבפועל, בתוך העיר אין כבישים חדשים, הפקקים רק הצטברו והתחבורה הציבורית עצמה נתקעה, כיוון שאין לה נתיבים המיועדים לה".

לאן פנינו: קו רקיע חדש?

"אני בטוח שחלק מהבעיה ייפתר אם נשקיע יותר בחינוך, שהוא המפתח האמיתי", קובע פרופ' בנטל. "אם נלמד את הערבים ואת החרדים לימודי ליבה, הם יוכלו להשתלב בשוק העבודה המקומי והארצי בצורה משמעותית. בהתחשב במה שאנו רואים כיום, קשה לראות איך העובדות הבסיסיות הללו, שמאפיינות את שתי האוכלוסיות, משתנות עד 2030".

שוורץ: "צריך לייצר מוקדי משיכה במרחב העיר. הסטודנטים פה התרגלו לשתות בירה במרפסת עם חברים, כי הם מבינים שלצאת פה לבילוי זה לא כמו במקומות אחרים. אנחנו מוכרחים להביא לפה את המשרדים הגדולים, שמאפיינים כל כך את קו הרקיע במרכז הארץ, ולהפוך את מאזן ההגירה של ירושלים לחיובי".

סעידוב: "בהקשר התחבורתי, תל אביב מבינה שיש לה בעיית עומס, ולכן היא גורמת לא לרצות להיכנס אליה עם רכב פרטי. בירושלים ההפך הוא הנכון – לא אוכפים חנייה על מדרכות ומעודדים נהגים להגיע עם הרכב. צריך להשקיע ברשת הרכבות, באוטובוסים, בנסיעה השיתופית. ירושלים בדרך לנקודת האל-חזור, ורק ככה נוכל להתחיל לצמצם את הפער".