עד אחרון החטופים: אסור לנו לנוח אחרי אנחת הרווחה

אחרי שמדינה שלמה השמיעה אמש אנחת רווחה משותפת, נדמה שכאילו נשכחה העובדה שעבור 98 ישראלים כל שעה היא קריטית, כל דקה, כל שנייה. הם ורק הם צריכים להיות עכשיו בראשו ובליבו של כל ישראלי: הם הנתונים בצרה ובשביה, מעליהם מרחפת סכנה ברורה ומיידית לחייהם, אותם צריך להחזיר כדי שכולנו נוכל לנשום.

רוב מוחץ של הציבור - גם ממחוזות הימין והציונות הדתית (הציבור, לא המפלגה) - משתוקק לפתוח טלוויזיה ולראות את מתן צנגאוקר מתחבק עם אימו עינב, את אלי עוטף בזרועותיו את לירי, את ניצה וגלעד עם בנם טל שהם; ואת שאר החטופים, החיים והמתים, חוזרים אלינו.

ושיהיה ברור: זו עסקה גרועה. היא יכלה לצאת לפועל כבר ביוני אשתקד (זאת עסקת נתניהו, עם שינויים קלים). לשני הצדדים מניות שוות - גם בעובדה שהיא נחתמת רק עכשיו, וגם באחריות למות חטופים כתוצאה ישירה או עקיפה של הלחץ הצבאי בימים שמאז העסקה הראשונה, זו שישראל בחרה לפוצץ ובכך להמשיך את ההפקרה לימים ולשבועות ארוכים.

יש עוד הרבה סיבות מדוע הגענו לאן שהגענו בזמן שהגענו: עסקה בשלבים, שרה"מ היה יכול לחתום עליה כבר לפני חצי שנה, תתברר עד תום בוועדת חקירה ממלכתית שתחקור גם את כישלון הממשלה בטיפול בסוגיית החטופים.

אבל זה מה שיש, ועם זה ננצח. ביחד.

רבות נכתב ונאמר, ועוד ייכתב וייאמר, בסוגיית מחיר העסקה שיהיה כואב ויקר – לא על חיי אדם, או על כבודם במקרה של הבאה לקבורה, אלא על ההפקרה: מדינת ישראל תשלם ביוקר על היום שבו הפקירה את תושבי הדרום ועל כל יום שבו הופקרו החטופים בשביים.

ועוד משהו: המחיר הכבד שנשלם בעסקה הוא קטן לעומת המחיר שנשלם אם נבחר, כחברה וכמדינה, לוותר על החטופים. כי לוותר עליהם זה לוותר על הרעות ועל הערכים המשותפים לכולנו, ובראשם ערבות הדדית, שותפות גורל וחיי אדם כערך עליון. ביום שבו נוותר כחברה על הערכים הללו, חמאס ינצח את ניצחונו המוחלט. אחרי אנחת הרווחה שתישמע עם חתימת העסקה, אל לנו לנוח ולו לרגע: חובתנו המוסרית כלפי אחינו החטופים שאינם ברשימת ה־33 היא להשאיר את הדלת פתוחה - דלת לתקווה, לאחדות, לתיקון שכל ישראלי מייחל לו - עד שיעבור בה החטוף ה־98.

וזה עלינו - המשפחות, הפעילים, כל עם ישראל - לעמוד כחומה בצורה מול כל ניסיון לטרוק את הדלת. לא לאפשר לממשלה "להפיל את הכדור", כמו שקרה בעסקת נובמבר. לא לתת לקיצונים להשתמש בכוחם הפוליטי כדי להקריב עוד חטופים. לא לתת לאיש מהאחראים בצד שלנו, מצוות המו"מ ועד רה"מ, לנוח לרגע. עד שיגיע אחרון החטופים.

ראש הממשלה כבר הצהיר בפני המשפחות שהוא מוכן להפסקת אש ממושכת כתנאי להשבת החטופים, וראשי מערכת הביטחון אומרים שהמלחמה בעזה מוצתה. ולכן, אם אומה חפצת חיים אנחנו, לא נוותר ולא ננוח עד שהחטוף האחרון - ואיתו החייל האחרון - ייצאו מעזה.

כי לוותר עליהם – זה לוותר עלינו.

הכותב הוא בעלה של שרון ואביה של נעם שנחטפו ושוחררו בעסקה הקודמת