שורדת השבי: "כולם נחרדים כשיוצא סרטון של חטוף, מה חשבתם, שהם בתאילנד?"
מירב טל ששוחררה מהשבי אחרי 53 ימים התייחסה בכנסת לאות החיים של לירי אלבג וסיפרה על קשיי השיקום שלה: "אני לא מצליחה להסתובב לבד" • "ביטוח לאומי לוקח מהילדים שלי, ואנחנו לא יודעים מאיפה לשלם", הוסיפה
"אף חבר כנסת לא הגיע לשאול לשלומנו. המומה שאני צריכה להגיע לוועדות כדי לדבר. זה לא ברור מאליו שהשבי הוא חוויה מטלטלת שקשה לתארה? הגוף רועד ללא הפסקה, ואתה מפוחד ומאויים כל הזמן. המחבלים יושבים עם נשקים עליך כל היום", כך אמרה שורדת השבי מירב טל במהלך דיון בוועדה לביקורת המדינה היום (שני).
מירב, שנחטפה מקיבוץ ניר עוז עם שני ילדיו של בן זוגה ושוחררה מהשבי לאחר 53 ימים דיברה בוועדה בראשות ח"כ מיקי לוי בבקשה לחוות דעת ממבקר המדינה בנוגע לטיפול המדינה בחטופים השבים לישראל.
"מכעיס אותי שכל פעם שיוצא סרטון, כולם פתאום נחרדים, אמרה בהתייחסלסרטון ואות החיים שפורסם מלירי אלבג ביום שבת האחרון. "מה חשבתם? שהם בתאילנד? שהם אוכלים ושותים? הם נמצאים בסיוט מתמשך".
טל שיתפה את התמודדתה לאחר שחרורה: "קשה לי להשתקם. אני לא מצליחה להסתובב לבד. הילדים שלי מלווים אותי, לא עובדים, ואנחנו מתקשים כלכלית. ביטוח לאומי לוקח מהם, ואנחנו לא יודעים מאיפה לשלם".
"המשפחות שלנו חולות, כל הרופאים שאבחנו אותנו קבעו שזה נובע מהסטרס – מהסרטון של החטיפה שלי, מהשהות בשבי, ומהחרדות שלא פוסקות. כולנו עדיין מתמודדים עם קשיים עצומים ולילות ללא שינה. אני כאן, אבל אנחנו עדיין בשבי. התפקיד שלכם הוא לעזור לנו לצאת מהשבי הזה. לא רוצה להרגיש שאני עדיין תלויה בנדבות ובפרוטקציות לקבלת תור. אימי זקוקה לפסיכולוגית, אבל התור הראשון הוא רק בעוד חצי שנה. מישהו צריך ללוות אותם כל הזמן. אם עובדת סוציאלית נעלמת להם, צריך לוודא שהיא לא תיעלם. אני מרגישה שבסוף זו אני שעושה את העבודה. אנו זקוקים לסיוע אמיתי ומתמשך".
ד"ר הגר מזרחי, ראש חטיבת הרפואה במשרד הבריאות התנצלה בדיון על פגיעה אפשרית במשפחות השבים בשל פרסום הדוח רפואי שהוגש לאו"ם: "כוונתנו הייתה להעביר תמונה מלאה של הסבל הפיזי והנפשי לאו"ם, אך לא עדכנו את המשפחות מראש וזה היה שגוי. היה נכון לספר את הדו"ח למשפחות לפני שפרסמנו אותו. המשרד בודק ובשיח מתמיד עם מינהלת החטופים שיהו שותפים ומנגד לא לפגוע בפרטיותם".
פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה המשפחות, הדגיש את החובה המקצועית לטפל בנפגעי השבי: "נדרש להקים מרכז בריאותי ייעודי לטיפול בנפגעי הטבח ומשפחותיהם, ולחקור את ההשפעות הנפשיות, הפיזיות והסוציאליות. אנחנו צריכים להיות אקטיביים ולגשת אליהם בלי שהם מבקשים ולא להיות באירוע של מיצוי זכויות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו