לכבוד חודש העלאת המודעות לאנשים עם מוגבלויות, נפגשו אביחי שלי ואופיר דהן - שני אנשים מוכרים בחברה הישראלית עם מוגבלויות שונות. במהלך השיחה, החליפו השניים חוויות, בדיחות שאלות ותשובות כנות על החיים, וגם - נתנו המלצה לבעלי המוגבלויות שנוספו אחרי 7 באוקטובר.
"אני לא רואה בעיניים ושומע מה שבא לי", מתבדח אביחי שלי (41) מנתיבות, עיוור וכבד שמיעה. הוא איבד את השמיעה בגיל שנתיים ואת הראיה בגיל ארבע. בשנת 2002 זכה אביחי בחידון התנ"ך העולמי. הוא שירת שלוש שנים ביחידה 8200, וכיום הוא עוסק בפיננסים, השקעות וביטוחים: "אני אוהב כסף, כמו כולם", הוא צוחק.
אופיר דהן, בן 42, נולד עם מחלה נוירולוגית נדירה בשם שארקו-מארי-טות. "זה לא קינוח במסעדה צרפתית", אומר הסטדנאפיסט. המחלה גורמת לנזק בעצבים ולחולשת שרירים כללית, חוסר שיווי משקל ועוד. הוא נולד איתה, עבר ניתוחים רבים לאורך השנים - והתנדב לשנתיים של שירות צבאי ביחידת אגוז. דהן עבד שמונה שנים ככלכלן, עזב - והגיע לעשות סטנדאפ. "אני רץ מבמה לבמה, מנסה לא לשבור איזה רגל", הוא צוחק.
אופיר: קיבלת שתי מוגבלויות בחיים. אתה מרגיש שנדפקת פעמיים?
אביחי: "יותר מפעמיים. נפגעתי שבע פעמים בעיניים - שיחקתי '7 בום' עם אלוהים, עד שלא גמר ת'עבודה הוא לא ירד ממני", אמר, והחזיר בשאלה: "אתה חושב שאתה מנצל את המוגבלות שלך לרעה?"
אופיר השיב: "אני מנצל אותה כדי להצחיק אנשים בגלל הנכות שלי, ואשתי נהנית מהפטור מתור ומחניית VIP".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
השניים הציפו "תופעה מרגיזה": הם מגיעים למקום ציבורי מסוים, נותן השירות רואה מולו אדם עם מוגבלות - ומתחיל לדבר עליו בגוף שלישי, בנוכחותו. "מה להביא לו לאכול? מה הוא רוצה לשתות?" בחיוך מריר שניהם מספרים על החוויה המורכבת, כשבעצם הראש עובד באופן תקין לחלוטין - אך לגוף צרכים ומוגבלויות משלו.
"אני אמנם צוחק על זה בסטנדאפ שלי, אבל אני לא עצם בחלל, זה מוציא מן הדעת", אומר אופיר בכנות. אביחי מספר על פעם בה היה עם חבר במסעדה, והעיר למלצרית פעם אחר פעם על השיח בגוף שלישי - עד שהגיע החשבון: "אמרתי לה: 'שחבר שלי ישלם, גם ככה דיברת עליי בגוף שלישי'", הוא צוחק.
אופיר: איך אתה כעיוור עושה פעולות יומיומיות, כמו שטיפת כלים?
אביחי: "התחתנתי עם אישה עם נכות בידיים. פיזית היא עושה הכל, אפילו מרביצה לי מידי פעם ככה שהידיים בסדר", הוא צוחק. "כל מה שקשור בידיים וגם מה שלא - זה אני צריך לעשות, וכל מה שקשור בראייה - אני מבקש ממנה עזור לי. היא מגדירה את זה מאוד יפה: היא העיניים שלי ואני הידיים שלה".
אופיר: "אצלי אשתי היא הרגליים שלי ואני הגלגלים שלה, הנהג שלה, כי אין לה רישיון".
אביחי: אתה מרגיש שההורים או הסביבה שלך ניצלו את המוגבלות שלך? לדוגמא, כשאנשים היו רבים מכות, אבא שלי היה מזהיר אותם כי יש לפניהם אדם עיוור. מצד אחד זה מתוך דאגה ורצון לגונן, מצד שני, לא נעים שהוא משתמש במוגבלות שלי.
אופיר: "ההורים שלי לא התביישו במוגבלות שלי אבל לא ניצלו אותה, די התייחסו אליי כמו לכולם. ., אז היו מובילים אותי כמו מלך לכניסה למועדון. הם היו מצמידים אותי לאיזה עמוד, לוקחים מבחורות מספרי טלפון ואני בצד עם העמוד", אמר בחיוך.
כאמור, אחרי שנות עבודה בתחום אותו למד באקדמיה, אופיר דהן הפך לסטדנאפיסט שסרטוניו מוכרים ברשת. "אני הרבה יותר שלם עם מה שאני עושה, בכיס אני מרגיש את החוסר יציבות, גם ככה אני לא יציב", הוא צוחק על המגבלה.
בנוסף לעבודה, אביחי שלי עושה כ-300 הרצאות בשנה. "אשתי אומרת לי: 'אתה כבר לא רואה אותי, את הילדים'. אמרתי לה" 'כך או כך אני לא רואה אתכם'", הוא מחזיר בבדיחה על המגבלה שלו. "אני מרגיש שכמה שההרצאה מעניינת, אני כמו רובוט על הבמה. מאוד חסר לי העניין שאני לא יכול לזהות פרצופים ולהביע את עצמי בעזרת שפת גוף".
אופיר משתף שבסטנדאפ זה קצת שונה, כי שומעים את צחוק הקהל. שניהם נשענים על ההומור העצמי - לא להסתיר, לא להסוות, אלא לצחוק. ככה גם האנשים סביב מרגישים חופשיים. "כשהייתי קטן מאוד התביישתי וניסיתי להסוות, כשעברתי לתיכון הבנתי שבדרך הזאת לא אגיע לשום מקום", אמר אביחי. "אני מאוד מתחבר. אף פעם לא יכולתי להסתיר את המוגבלות, אבל באפליקציות היכרויות לא ראו שאני מוגבל", סיפר אופיר.
"רציתי שהבחורה קודם כל קצת תכיר אותי. מדברים, מפלרטטים, צוחקים. אני מודה, זה לא בדיוק עבד", אמר בכנות. "ביום הולדת 37 שלי התקשר אליי שליח עם זר ובקבוק יין. לא ידעתי מי שלח לי את זה, היה מצורף מכתב יפה ואנונימי. כשקראתי את הפתק שוב ושוב, קלטתי רמזים קטנים מהבלוג שהיה לי". הוא צילם את המתנה, ואמר לאנונימית תודה רבה על הפרגון ושאם היא רוצה - היא מוזמנת ליצור קשר. הבחורה שלחה לו הודעה, ומשם הכל היסטוריה.
"אני הכרתי את אשתי דרך רות גרינליק (אמא של סרן שאולי גרינליק שנהרג בעזה - א"פ), היא ביקשה ממני שנעשה סרטון עבור הדרכת הורים. באחד מחוגי הבית, ישבה בחורה שרצתה להכיר לי את חברה שלה. היא סיפרה לי עליה ועל הנכות שלה, וישר שאלתי אותה: 'תגידי, היא עיוורת?' כשהבנתי שלא, יצאנו לבליינד דייט אורגינל", סיפר אביחי.
השניים דיברו גם על ענייני האהבה והרומנטיקה, בישולים, עבודות הבית והחלוקה בין בני הזוג. "לתת סכין לבן אדם עיוור זה התעללות", אמר אביחי. "אבל אני חותך סלט יותר מהר ממך וגם מאשתך", צחקו.
"ההומור בא גם ממקום של כאב ותסכול שבאו מהמקומות האלה, וקצת זעם", אומר אופיר. "להגיד לך שאני רואה שהילד שלי ייכנס לניתוחים? לא, לפעמים לא היה לי כיף להיות הילד היחיד עם מוגבלות שאין אף אחד שמבין אותך. אני מהדור הראשון של ילדים עם מוגבלות פיזית ששולבו בבית ספר רגיל".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"אנשים מבינים שצריך את זה, הם לא מבינים מה צריך לעשות", משיב אביחי. "הצחוק או הקומדיה זה מה שיקדם את הבן אדם לסיטואציה", אומר אופיר, "ככה גם מרוויחים כמה גרושים לכיס".
"השתתפתי בתצוגת אופנה של אנשים עם מוגבלות פעם. בתצוגה רגילה - הדוגמן יורד, מחליף בגדים ועולה תיק תק. אצלי, אחי, ירדתי מהמסלול - אמא שלי מורידה לי חולצה, אשתי מורידה לי מכנסיים, מישהו מביא לי את הגב מאחורה ודוחף אותי לבמה", מספר אופיר.
האם היה לך מודל לחיקוי, להשראה, שמצליח עם המוגבלות?
אביחי: "אני אגיד משהו מעניין ואולי מעורר מחלוקת בגלל הפרשיה שנחשפה, אבל מה ששלו שלו. הייתי ילד עם בעיה חברתית קשה, חוזר הביתה ומסתגר בבית. החברים היחידים שהיו לי זה ספרי ברייל ודידי הררי, ראיתי בו חבר שמפיג לי את הבדידות וגורם לי לצחוק", שיתף.
אופיר: "סבתא שלי עם מוגבלות לא קלה ברגליים, והיא הייתה המודל שלי בחיים. ראיתי אותה עובדת כתופרת, מנהלת משפחה. על המסך לא ראיתי אף פעם איש עם מוגבלות. סבתא שלי לא ויתרה לעצמה, עלתה לארץ, בנתה פה חיים למרות שלא היו שום הנגשות והייתה מסתדרת".
מה חסר לך כאדם עם מוגבלות?
אופיר: "חסרה לי מודעות של אנשים. היו מקומות בחו"ל שבהם הרגשתי שאני לא תלוי באף אחד, וזה מה שחסר לי. לצערי במדינה ובארץ קצת קשה להגיע לזה מבחינת נגישות".
אביחי: "מאוד הייתי רוצה לראות איך הילדים שלי נראים באמת. אני שומע מכולם שהם יפים, אבל הייתי רוצה לראות בעצמי. זה מה שחסר לי".
לבעלי המוגבלויות לאחר 7 באוקטובר, הם ממליצים: תבחרו בחיים, תשלימו עם מה שקרה, תשמרו על הומור ועל רוח חיובית - זה עובד.
למשפחות ולחברים של הפצועים הם אומרים: תהיו סבלניים, תהיו שם בשבילם ותספגו גם את הכעס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו