האויב מחכה לפילוג - באו נאמץ את מודל המכבים

אסון 7 באוקטובר תפס את החברה הישראלית במצב שברירי. חודשים של מחאות ועימותים פנימיים סביב הרפורמה המשפטית החלישו את הלכידות החברתית. חמאס זיהה את הפילוג הזה וניצל אותו לביצוע המתקפה הקטלנית ביותר על אזרחים ישראלים מאז קום המדינה.

התקפת הטרור, שבמהלכה נרצחו למעלה מ-1,200 ישראלים ונחטפו 240, חוללה תפנית דרמטית בחברה הישראלית. המדינה התאחדה במהירות: 360,000 מילואימניקים התייצבו לשירות, ארגוני סיוע אזרחיים צצו בכל רחבי הארץ, וגל התנדבות חסר תקדים הציף את המדינה. בתל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע הוקמו מטות פעולה למען החטופים. חברות הייטק תרמו מיליוני שקלים למפונים, ומטבחי מתנדבים סיפקו מאות אלפי ארוחות לחיילים בחזית.

אולם כעת, לאחר שנה ושלושה חודשים, מתחדשים קולות הפילוג. פרקליט המדינה לשעבר משה לדורקרא לסרבנות בצה"ל. יום לאחר מכן, הרב הראשי לשעברהתבטא נגד גיוס לצבא. שתי הקריאות הללו מערערות את אבני היסוד של החברה הישראלית – הצבא העממי והשירות המשותף.

חג החנוכה המתקרב מציע פרספקטיבה היסטורית חשובה. בשנת 167 לפנה"ס, משפחת החשמונאים הובילה מרד נגד האימפריה היוונית-סלווקית. הם הצליחו לא בזכות כוחם הצבאי העדיף, אלא בזכות אחדות המטרה והנהגה מגובשת. המכבים התמקדו במשימה אחת - שחרור ירושלים וטיהור המקדש - ודחו מחלוקות פנימיות למען המטרה המשותפת.

האתגרים העומדים בפני ישראל מחייבים גישה דומה. במקום קריאות לסרבנות או להשתמטות, עלינו להתמקד בחיזוק החוסן הלאומי דרך דיאלוג מכבד בין מחנות פוליטיים, חיזוק מערכות התמיכה במשפחות החטופים והנפגעים, ושיתוף פעולה בין כל חלקי החברה בשיקום העוטף והצפון.

אויבינו אינם מבחינים בין ימין ושמאל, בין חילונים ודתיים, בין מרכז ופריפריה. המציאות הביטחונית מחייבת אותנו לאמץ את מודל המכבים: חזון משותף, מטרה ברורה, ונכונות להניח בצד מחלוקות פנימיות למען הישרדות העם והמדינה.