שנה ל-7 באוקטובר: הממשלה מנסה להציג הצלחות - ושוכחת את החטופים

קשה להשתחרר מהרושם שממשלת ישראל מנסה להגיע ל־7 באוקטובר, יום השנה למחדל, עם הצלחות צבאיות, מודיעיניות ואסטרטגיות אשר יביאו לכך שנושאים אחרים יפתחו את מהדורות החדשות. לא עוד אזכור יומי של 101 החטופים שעדיין שם, בעזה. לא עוד סקרים שמצביעים על כך שרוב הציבור בישראל בעד הפסקת אש והחזרת החטופים.

לקראת יום שני הבא, יום השנה למחדל, המטרה להפוך את השיח לשיח של הצלחה - חיסול נסראללה וכל צמרת חיזבאללה, פגיעה בדאחייה וגם בסוריה ואיום ישיר על איראן שאם ינסו להתעסק איתנו נגיע גם אליהם. האיום הזה שוגר על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאומו באו"ם. שם, בעודו עונד את סיכת החטופים, אמר שהוא מחויב להחזיר את כולם, אך עשה הפרדה בין החזית הדרומית לצפונית. וזה בדיוק מה שמדאיג.

חוסר אונים. זו התחושה שרווחת בקרב משפחות החטופים, שמרגישות ששכחו אותן, שהזניחו אותן. לדברי מקור במטה משפחות החטופים, נותנים להם להבין שנכון לעכשיו אין שום תוכנית להשבת ילדיהם, שאין שום מו"מ ושכל האנרגיה מופנית לצפון. "אנחנו מבינים שאין בצד השני עם מי לדבר, אבל גם מרגישים ששכחו אותנו בעזה", הם אומרים בייאוש.

חוסר אונים, זו התחושה בקרב משפחות החטופים. נותנים להן להבין שאין תוכנית להשבת ילדיהן ושכל האנרגיה מופנית לצפון

מניתוח האירועים ניתן לראות שהשינוי בפעילות הישראלית בצפון החל סמוך למציאת גופותיהם של ששת החטופים, שנרצחו זמן קצר לפני שכוחות צה"ל התקרבו למנהרה שבה שהו. משפחות החטופים משוכנעות שהזעם הציבורי גרם לכך שהוחלט לפעול אגרסיבית בצפון, מה שלא קרה במשך 11 חודשים, למרות שחיזבאללה לא מפסיק לירות ליישובים בצפון מאז 8 באוקטובר, כדי לשנות את השיח.

חלק ממשפחות החטופים חוששות שראש הממשלה בכלל לא מעוניין להחזיר את החטופים. לדעתם, עצם העובדה שאין כעת כמעט פעילות ברצועת עזה מעידה שאין לו ולממשלתו כוונה להתאמץ כדי להחזיר אותם. כי ברגע שיוחזרו - תיגמר הסיבה להמשיך ולהילחם, ולא יהיה שום תירוץ לא ללכת לבחירות או להקים ועדת חקירה ממלכתית.

במטה משפחות החטופים חוששים שאם הלחימה העצימה בצפון תימשך, אז גם לא ישתנו הנחיות ההתגוננות ברחבי הארץ (בדגש על גוש דן) - ולכן יש סכנה שלא יוכלו לקיים הפגנות להחזרת החטופים, וייאלצו לבטל את האירוע בפארק הירקון במלאת שנה למחדל. נכון לאתמול הוזמנו כבר 45 אלף כרטיסים. במצב הנוכחי, ובצדק, איש לא יאשר את קיומו. ייוותר הטקס הממלכתי המצולם מראש וללא קהל, שחלק מהמשפחות סירבו לשתף איתו פעולה. ובינתיים, 101 ילדים, נשים וגברים, חיילות וחיילים, אזרחיות ואזרחים ישראלים יציינו שנה בשבי חמאס ורק יחלמו על תפוח בדבש.