כולנו, כל אחד ואחת, חייב לשאול את עצמו "מה עשיתי היום למען השבת החטופים?"

עומר שלנו, אני לא מפסיקה לשחזר את 4 באוקטובר, חול המועד סוכות. נכנסת אלינו הביתה ומייד נוצרה שמחה גדולה. ככל שאני חושבת על זה יותר, ככה אני נפעמת להבין מי אתה, "עומר נאוטרה".

ככה פשוט, אתה של כולם, אהוב על כל אדם, מאיר כל חדר שאתה נכנס אליו. זה היה יום הולדתו ה־11 של אבינועם. אמנם היית ב"רגילה", אבל עשית מאמץ לבוא. לא שכחת מתנה וכמובן גם ברכה עם לב.

והכי חשוב - זמן איכות עם אבינועם ב־FIFA. איך אתה תמיד מתאים את עצמך, ולרגע היה נראה שכאילו לא מפרידות ביניכם 11 שנים.

לא עבר הרבה זמן ואמרת שאתה צריך ללכת לחייל שלך, שנמצא במצב קשה. רק רצית להושיט יד לעזרה, ועכשיו מי מושיט לך יד לעזרה? מי מקשיב לך? עם מי אתה? האם אתה יודע שאנחנו כאן עושים הכל כדי שתחזור הביתה? אכלת? שתית? ישנת?

קשה לתפוס איך המציאות השתנתה רק שלושה ימים לאחר מכן, כשבעודך נלחם להגן על יישובי העוטף עם חבריך לצוות הטנק - נחטפת לעזה.

מאחורי כל פוסטר יש בן אדם

עומר אף פעם לא התלונן, על אף השירות האינטנסיבי והקשה. תמיד הגיע מחויך וגאה בשירות, ואמר לנו שזו זכות עבורו להגן על ארץ ישראל ועל עם ישראל.

ועכשיו באופן הרואי הגיע התור שלנו, כל עם ישראל, להגן על עומר ועל כל 120 החטופים והחטופות שעדיין נמצאים בעזה. עברו יותר מתשעה חודשים של כאב, געגוע, ודאגה מכרסמת.

ב-8 באוקטובר היה נדמה שהפילוג, הכעס והשנאה שחווינו בשנה הקודמת כבר מאחורינו. התגייסנו כולם מקצה לקצה, כל חלקי העם זה לצד זה, למען מטרה משותפת.

החטופים מגיעים מכל שכבות החברה הישראלית. כשהם נחטפו, את החמאס לא עניין מי מהם שומר שבת, מניח תפילין או למי הוא הצביע בבחירות. החטופים הם האחים והאחיות שלנו, של כולנו.

ולכן כולנו, כל אחד ואחת, חייב לשאול את עצמו "מה עשיתי היום למען השבת החטופים?", ולמלא אחר הערכים שגדלנו עליהם של "ערבות הדדית" ושל "ואהבת לרעך כמוך". למלא את תפקידנו כלפי האחים שעוד לא שבו וכלפי המשפחות שלהם, שאינן יודעות יום ולילה.

זכרו שמאחורי כל פוסטר יש בן אדם שיכול היה להיות גם אבא, אמא, אח, בן דוד, חבר שלכם. עלינו לעשות הכל כדי להשיב את כולם הביתה.

הכותבת היא דודתו של עומר נאוטרה,חייל בודד שחטוף בעזה