"אנחנו חזקים, כאן כדי להישאר": תושבי הצפון שנשארים להילחם על הבית

הפגיעה שלשום ברכבם של בני הזוג נועה וניר ברנס מקיבוץ אורטל מימשה את הפחד הכי גדול של התושבים ברמת הגולן, ובעיקר של ההורים ששולחים את ילדיהם באוטובוסים לבתי הספר ולקייטנות.

יותר מאלף רקטות נורו לרמת הגולן מתחילת מלחמת חרבות ברזל, רובן לעבר בסיסי צה"ל הפזורים בגולן, ובהם מחנה נפח של אוגדה 210 שקרוב מאוד אליו עובר כביש 91, הכביש שבו נסעו נועה וניר. הרקטה, שפגעה ישירות בחלקו הקדמי של רכבם, לא הותירה לשניים כל סיכוי.

באזור הפגיעה עדיין היתמר אתמול עשן. צוות מכבי האש הגיע למקום כדי לכבות את האודים העשנים, שלא יתלקחו מחדש עם רוחות הצהריים. הרכב המפויח של בני הזוג פונה כבר בלילה, אך מעבר לגדר ההפרדה נותר חלק מהמנוע כעדות למה שהתרחש בכביש רק כמה שעות קודם לכן.

על הכביש אנחנו פוגשים את מולי שפיגל, מנהל אגף ההנדסה במועצה אזורית הגליל העליון. הוא מתגורר במושב כנף, שעד כה חווה רק אזעקה אחת.

"שלשום בלילה התכוונתי לצאת עם אשתי לגלידה", הוא מספר, "ובמכשיר הקשר אמרו שיש נפילה בכביש 888 - אותה נפילה בדיוק כמו כאן, של טיל 120 מ"מ, רק ששם אף אחד לא עבר. זאת רולטה. הטיל פער בור של מטר וחצי בכביש, כיסינו את הבור והאירוע נסגר. המשכתי עם אשתי לגלידה".

מגבירים מהירות בכביש

הרולטה הרוסית, אכן, היא חלק מהחיים כיום בגולן. התושבים, שסופגים באחרונה ירי טילים הולך וגובר, הפכו ליעד. כל נסיעה בכביש יכולה להסתיים מבחינתם באסון. בכבישים, שקרובים לבסיסים המטווחים של הצבא, הנוסעים מגבירים את מהירות הנסיעה.

היעדר קליטת ג'י.פי.אס שלא מאפשר קבלת התרעות על פי מיקום, גם הסרטונים של תלמידי התיכון צורחים בזמן נסיעה באוטובוס על רקע נפילות הטילים, וגם השריפות הגדולות שמתלוות לנפילות ומאיימות על בתי התושבים - כל אלה מעלים את החשש בקרב התושבים מפני סכנה לחייהם שלהם ושל יקיריהם.

"אנחנו נלחמים לבד על הבית, עומדים עם צינורות מחוץ לבתים ומגינים על היישוב", מספר לנו אחד מהתושבים שפגשנו באתר הפגיעה. "מזל שיש הרבה מתנדבים, כי כוחות הכבאות דלים ומטוסי הכיבוי בקושי מגיעים. אבל אנחנו חזקים, אנחנו לא נעזוב. אנחנו כאן כדי להישאר".

איומים מכל עבר

לאורך כל הזמן הזה, הפינוי של תושבי רמת הגולן לא עמד על הפרק, אף שהאיום ממזרח של כוחות הפרוקסי האיראניים רק הולך וגובר. אמנם הירי מתבצע במרבית הזמן מלבנון, אך גם חדירה מסוריה היא איום.

כיתות הכוננות שהיו ללא נשק התחמשו מאז החלה המלחמה, אך על תיירים כבר לא מדברים כאן, וגם השלג שיירד בחורף הבא בחרמון - כבר לא בטוח שימשוך את הישראלים.

באורטל כבר מביאים את האוכל לבתי הילדים, שהפעוטות לא ייצאו החוצה. בקיבוץ פועלת גם פנימיית "אדם ואדמה", שמחנכת לאהבת הארץ.

חדר האוכל פעיל, ובכניסה תלויה מודעה קטנה על הטרגדיה שחווה הקיבוץ. זה הקיבוץ השיתופי היחיד שנשאר בכל הגולן. בצהריים צועדים כולם לאכול במשותף. עכשיו גם האבל משותף.