"כשנפצעתי הרגשתי שנולדתי אדם חדש": דניאל עזאם מכפר מנדא, נכווה בגופו - והתגייס לצה"ל

בימים שבהם המלחמה על חוק הגיוס מציפה את הרשתות החברתיות, ומי שמתנגד לגיוס חרדים דורש בתמורה גם לדון בגיוס ערבים לצבא, הסיפור של דניאל עזאם, בן 37, מוסלמי מכפר מנדא שבגליל, מסביר לכולם כמה ההתנדבות, והגיוס היא חלק חשוב מהחברה הישראלית.

עזאם, שינה את שמו בגיל 18, הוא מעדיף שלא נזכיר את שמו המקורי. בגיל 13 שיחק עם חבר בטינר (מדלל צבע), נכווה קשות ואושפז במצב קשה מאוד בבית החולים רמב"ם. בסימני הכוויות על גופו ופניו מבחינים מייד. הפציעה הפיזית שינתה אצלו בפנים גם את הזהות.

"כשנפצעתי הרגשתי שנולדתי אדם חדש. החלטתי שהאדם הקודם נפטר. התחלתי להרגיש מנותק מהחברה והרגשתי יותר מחובר לחברה היהודית. בכפר לעגו לי. היה לי קשה לפתח חברות בגלל הפציעה, עד שהחלטתי שזה אני ויקבלו אותי. כבר בגיל 13 החלטתי לשנות את שמי לדניאל, פעם אחת השעו אותי מבית הספר כי אמרתי למנהל שקרא לי בשם הקודם שאני דניאל. בגיל 18 שניתי את השם בתעודת הזאת. דניאל היו הרופא והפארמדיק שטיפלו בי".

אחרי שצה"ל סרב לגייס אותו בגלל 60 אחוזי הנכות מהם הוא סובל, הוא עבד בפנימיה לנוער יהודי בסיכון. כשחזר לכפר, התנדב במד"א ובמשטרה, במג"ב. כשנשאל יום אחד למה לא התגייס, הסביר שניסה ונדחה. בגיל 26 עם הרבה עזרה הצליח להתגייס לשלוש שנות שירות בפיקוד העורף כמש"ק גיוס. "כשהתגייסתי היינו חמישה חיילים בכפר. היום יש בערך 50 שמשרתים. היה לי אישור להגיע לכפר בלי מדים, אבל תמיד סרבתי".

לאחר השירות הצבאי, החל לעבוד בחברת "המשקם". אלא שאז החליט שאפשר לעזור לעובדי "המשקם" ולהיות אחד מהעוזרים לעובדים. "למרות שאני לא עובד סוציאלי, אני יכול לעזור למשתקמים. האמינו בי וקיבלתי את האחריות על הגליל העליון, קריית שמונה, חצור הגלילית וצפת. במקביל התחלתי ללמוד במכללת במכללת גליל מערבי עבודה סוציאלית".

במסגרת תפקידו הוא אחראי על 140 משתקמים. בעקבות המלחמה נסגר המפעל בקריית שמונה ורוב העובדים התפנו לבתי מלון ובתיהם של קרובי משפחה ברחבי הארץ. "העובדים בצפת וחצור עובדים בבסיסים שלפעמים צריך סיווג ביטחוני, ואני לא יכול לבקר אותם בעבודה. את העובדים שפונו חיברנו למקומות עבודה במקומות שאליהם פונו. אני בקשר יום יומי איתם בשלב הראשון הם פחדו לצאת מהבתים, אבל כשהתחילו לעבוד ולא מפסידים עבודה. יש כאלה בהכחשה מלאה, שלא מעניין אותם שיש מלחמה הם לא מבינים למה הם לא עובדים. צריך להבין שמדובר בעובדים עם מוגבלות לא רק פיזית, אלא גם נפשית ושכלית".

אריאל לוי מנכ"ל "המשקם": "דניאל הוא דוגמה חיה לאומץ לב, נחישות והתגברות על קשיים. מסע השיקום המופלא שלו, שהחל אחרי תאונה קשה, הוא עדות לכוח הרצון הבלתי נדלה שלו. דניאל מהווה השראה עבור כל העובדים שלנו לרבות העובדים המפונים ברחבי הארץ, ומוכיח שעם רצון עז, כל מכשול ניתן לעבור. אנו במשקם גאים בו ובתרומתו המיוחדת לחברה הישראלית".