אין מצעד אבל יש צעדה: תחת אבטחה כבדה - המונים השתתפו בעצרת הגאווה בתל אביב

המונים השתתפו הערב (חמישי) בעצרת בסימן "גאווה, תקווה וחירות" של עיריית תל אביב-יפו ומטה משפחות החטופים בגן צ'רלס קלור בעיר.

העירייה החליטה השנה לבטל את מצעד הגאווה החגיגי והמסורתי, ולקיים במקומו עצרת המתמקדת בקריאה לשחרור החטופים, ונותנת מקום למאבקי הקהילה, שרבים ממנה נלחמו, התנדבו וסייעו בחזיתות השונות במהלך חודשי המלחמה.

כ-1,000 שוטרים וכוחות בטחון וסדר התפרשו במשימת האבטחה ושמירת הסדר הציבורי לקראת פתיחת השערים לעצרת הגאווה והתקווה בגן צ'רלס קלור.

דגלי גאווה ייחודיים עיטרו את רחבי העיר ואת אזור העצרת, שבהם הורחב באופן משמעותי הפס הצהוב כאות הזדהות עם החטופים והחטופות בעזה ועם משפחותיהם. 

במסגרת העצרת, הוענקו עיטור הגאווה הישראלית לחברי הקהילה הגאה שפעלו בגבורה וברוח ההתנדבות מאז שבעה באוקטובר, בהם עומר אוחנה, בן זוגו של קצין הלוט"ר רס"ן שגיא גולן ז"ל שנפל בקרב על בארי, רס"ם במיל' מעיין גרוס, טרנסג'דרית שנלחמה בעזה, ואליאב בטיטו, מנהל ויוזם מטה ההסברה האזרחי.

מנכ"לית האגודה למען הלהט"ב, יעל סיני ביבלש, נאמה בעצרת ואמרה: "הערב אנחנו מתאחדים עבור התקווה ומשמיעות קול ברור למציאות של חופש עבור החטופים והחטופות ולמדינה חופשית ושוויונית שבה להט"בים שווים גם בחיים ולא רק במוות. חברי וחברות הקהילה הגאה נרתמו למען החברה הישראלית בכל תחומי החיים, גם להם ולכולנו מגיע לחיות במציאות בה הם לא מופלים בחוק או סובלים מהסתה. ביחד נביא את התקווה למציאות הזאת".

טל לוי, אחיו של אור שחטוף בעזה, נשא דברים גם כן: "ב-7 באוקטובר חיי נעצרו. אני יודע שעברו מאז שמונה חודשים אבל אני כמו בני משפחתי עדיין שם. יום קודם לכן אור, אחי הקטן ועינב אשתו אכלו ארוחת ערב, השכיבו את בנם אלמוג בן השנתיים והלכו לישון. לפנות בוקר נפרדו מאלמוג בפעם האחרונה ונסעו למסיבה בקיבוץ רעים. רבע שעה אחרי שהגיעו החלו אזעקות. הם עלו בחזרה לרכב ונמלטו למיגונית בצד הדרך. כעבור שעה נותק הקשר איתם. ארבעה ימים אחרי הודיעו לנו שעינב נרצחה. כעבור תשעה ימים ארוכים וכואבים הודיעו שאור נחטף".

"השמחה היתה רגעית. מאז שאור נחטף חושך גדול ירד עלינו. בסיוטים הכי פרועים שלי לא דמיינתי שאיאלץ לספר לילד בן שנתיים שאמא לא תחזור. שאבא נורא רוצה לחבק אותו אבל לא יכול, ואף אחד לא יודע אם אי-פעם יוכל. למדתי בדרך הקשה שהמנהיגים שלנו אדישים לגורלנו. מגיע לאלמוג לרקוד במסיבות בלי שיטבחו בו. שיהיו לו מנהיגים שיודעים לגלות אמפתיה, שליבם אינו גס בדמם של האזרחים. לחיות בחברה שוויונית ובריאה, שלא חורצת את דינם של אנשים לפי שיוך פוליטי, מגדר או נטיה מינית".

אמה של עדן ירושלמי, החטופה בעזה זה 244 ימים, אמרה: "עדן, אנחנו רוצים שתדעי שאנחנו לא נחים לרגע, נמשיך להילחם ולא ננוח עד שתחזרי בריאה ושלמה הביתה. מחכים לחבק אותך ולרפא את הפצעים יחד".

נדב רודאיף, שיצא מהארון לפני 20 שנה בתמיכת אביו ליאור שנרצח ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לעזה, נשא דברים וסיפר שפחד לספר להוריו על נטייתו המינית, אבל פחדיו התבדו.

"אבא הסתכל לי בעיניים ואמר 'אני לא מבין את זה, אבל זה לא משנה. אתה הבן שלי ותמיד אוהב אותך'. הפחד התחלף ברוגע. מאז אותו יום ידעתי שלא משנה מה, אבא שלי תמיד יהיה שם. הדאגה הייתה שאמצא את האחד שלי ונקים משפחה".

אבא שלי נפל בקיבוץ ניר יצחק, וגופתו מוחזקת על ידי מחבלים ברצועת עזה. כואב לי ונמאס לי. באותה שבת פלשו רוצחים צמאי דם לחבל הארץ בו נולדתי במטרה לרצוח, לאנוס, לזרוע הרס וחורבן. אני אומר בכאב רב, הם הצליחו. הם פגעו בגאווה, ריסקו את התקווה וזרעו פחד".

רודאיף הוסיף כי אסור לאבד תקווה והדגיש את הצורך "להיות גאים במי שאנחנו ולדרוש שהזכות של כולנו, בעיקר של החטופים - היא להיות כאן במדינה שלנו. בלי שיחזרו - אין ולא תהיה גאווה".

לקראת העצרת, מאות בני אדם צעדו מכיוון גן מאיר לצ'רלס קלור שבדרום העיר, בצעדה שאותה הוביל ארגון הנוער הגאה "איגי". "את המחאה הגאה אסור להפסיק, בעיקר אחרי השנה האיומה שעברה על כולנו", נמסר. "הממשלה לוקחת אותנו אחורה, האלימות נגד להט"בים גוברת, התקציבים לקהילה מקוצצים ולכן המאבק חייב להימשך".