מצעד גאווה תחת מלחמה: "המצב רק חידד את הצורך בקיומו"

אלפים צפויים להשתתף במצעד המסורתי בירושלים • דגלים צהובים יתנוססו למען החטופים • אחי־יותם, שנלחם בעזה: "זו לא מסיבה, זו הפגנה למען הזכויות של כולנו" • הילאי, פעילה בקהילה הטרנסג'נדרית: "חשוב שהמסר יעבור"

מצעד הגאווה בירושלים . צילום: נועם רבקין פנטון

כששואלים את אחי־יותם משאלי (28) למה צריך לקיים השנה את מצעד הגאווה בירושלים, יש לו תשובה ברורה: "המצעד הוא בקשה לשוויון זכויות לכולם", הוא נחרץ. "שוויון זכויות לחטופים, שוויון זכויות לאוכלוסייה הגאה, שוויון זכויות לכולם. וזה ערך שצריך לעמוד עליו תמיד".

מצעד הגאווה בירושלים 2023 // ארכיון | יוני ריקנר

משאלי ישתתף במצעד, שיתקיים מחר תחת הכותרת Born to be free. הוא בן 28, רווק, ושירת במילואים ברצועה במשך ארבעה חודשים. ב־7 באוקטובר הוא הוקפץ לקיבוצי הדרום, ולאחר מכן נכנס ללחימה בחאן יונס כלוחם בנח"ל. אותה לחימה עיכבה לו את שנת הלימודים האחרונה בפסיכו־ביולוגיה, שעכשיו הוא נאבק כדי לסיים אותה, במקביל לעשייתו החברתית.

"ירושלים אף פעם לא היתה תל אביב, אבל בשנה וחצי האחרונות היה לי ולחברים שלי יותר קשה ללכת ברחוב מבלי לספוג הערות, העלבות או אפילו אלימות", הוא משתף, "וכל מי שהיה במצעד בירושלים יודע שהמצעד הוא לא מסיבה. אין מוזיקה בקולי־קולות, אין ריקודים. זו הפגנה כמו כל ההפגנות האחרות שמתקיימות בשעת מלחמה.

מפגינים נגד מצעד הגאווה בירושלים בהשתתפות בנצי גופשטיין // ארכיון, צילום: יונתן זינדל/פלאש90

"דווקא הלחימה שלי במילואים חידדה אצלי את זה. ב־7 באוקטובר התייצבתי למילואים בלי שום שאלה. נלחמתי, ישנתי במשך ארבעה חודשים על הרצפה. זה לא היה ביג דיל מבחינתי. כשהייתי מסתובב על מדים בעיר, הייתי אזרח סוג א'. איך שהורדתי את המדים חזרתי להיות אזרח סוג ז'. הייתי רוצה שגם ביום שבו אני מחזיר את הנשק אהיה אזרח כמו כולם", הוא מדגיש.

בן זילברמן (29) הוא ירושלמי שגדל במשפחה חרדית ליטאית. בצעירותו עבר טיפולי המרה, וכיום, אחרי שעזב את החברה החרדית, הוא מוכר בעיקר בשל פעילותו הרבה למניעת טיפולי המרה ולמען היוצאים מהחברה החרדית.

"למצעד השנה יש תפקיד בינלאומי, שיזכיר למדינות העולם, ובמיוחד לתנועות הקוויריות האנטי־ישראליות, שישראל היא בין המדינות היחידות במזרח התיכון שמקיימות מצעדים אמיתיים של גאווה וסובלנות", הוא זועק.

לדברי זילברמן, "מדינת ישראל שולחת חיילים למלחמה, שחלקם משתייכים לקהילת הלהט"ב. לא סביר שאוכלוסייה שמקריבה את עצמה למען המדינה בביטחון ובתעסוקה, לא תקבל אותן זכויות שיש לשאר אזרחי המדינה".

מצעד הגאווה בירושלים // ארכיון, צילום: נעם פנטון ריבקין

גם בן מציין בצער רב שבירת ישראל הפכה להיות עיר פחות בטוחה ללהט"ב. אנשים צועקים לנו ברחוב 'למה כאן, לכו לתל אביב', כשבת"א כבר ניפצו לבני הקהילה את החלונות. מבחינתי, מצעד הגאווה בירושלים משקף לעולם את הערכים שלנו. דגל ישראל ודגל הגאווה כרוכים יחד כדי לסמל את המהות שלנו כמדינה יהודית דמוקרטית".

"חיים עבור כולם"

יחד איתם תצעד גם הילאי פלאי (30), ילידת ירושלים, הפעילה בקהילה הטרנסג'נדרית. "הקהילה הגאה נותנת מסר אוניברסלי של זכויות שוות לכולם וחיים עבור כולם. וצריך להבין שהיא צריכה לתת חיים שווים לכולם כל הזמן, ולא רק בשעת מלחמה כשכולנו מגויסים. וכן, תמיד יש איזה חשש לצעוד, כי היתה לא מעט אלימות באירועים כאלה. אבל חשוב שהמסר שלנו יעבור הלאה". 

המצעד עומד השנה בסימן קידום זכויות אדם ובקריאה להשבת החטופים והחטופות. בעצרת הסיום, לצד אמנים ואמניות ישתתפו משפחות החטופים, נציגי משפחות שכולות וקהילות המפונות מבתיהן. לשלטים ולדגלי הגאווה, יצטרפו גם דגלים צהובים ודגלי המאבק להחזרת החטופים.

לדבריה של נילי מדרר, מנ"כלית הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות, המצעד נושא את שני הדגלים, המבקשים דבר זהה. "כשם שבליבת המחוייבות שלנו להיאבק עבור זכויותינו לחופש ביטחון וחירות, השנה חלה עלינו חובה מוסרית לעמוד יחד עם משפחות החטופים ולשאת תפילה לחזרתם וחזרתן מהשבי הביתה.
"המצעד שלנו מבקש להזכיר לכל נערה ונער שמחפשים את דרכם בעולם, שיש להם חירות מלאה לחיות בפשטות ולזכות בשוויון זכויות מלא, לסמן לכל משפחה על כל קשת דתית ומכל מגזר, שיש להם בית, והוא פתוח ומחכה שיגיעו אליו. כשם שאנחנו שייכים ושייכות לה, ירושלים שייכת לנו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר