״זאת כמעט הייתי אני״: תצפיתנית לשעבר בטור מיוחד

לא עברו יותר מדי שנים מאז שזאת הייתי אני. שנים בודדות מפרידות ביני לביניהן. ולי זה מרגיש כאילו נעצר הזמן. אל מול קולן ופניהן המפוחדות, הצרחות והשתיקות המחרישות. אל מול התפילות האלה שבלב הקטנות. ואולי גם אל מול השאלות - מתי כל זה יסתיים ונשוב הביתה חזרה?

לא עברו יותר מדי שנים מאז שזאת הייתי אני. זאת שתחילה רק רצתה לסרב. ולאט לאט, התחילה בגזרה להתאהב. זאת שחששה כל כך מהתפקיד, ובסוף רצתה להישאר בחמ"ל לתמיד. זאת שלא ידעה איך אפשר ללמוד כל אבן ופינה, ובסוף, הכירה את הגזרה כמו כף ידה. זאת שחשבה שזה מבאס לסגור כל כך הרבה שבתות, ובסוף, חיכתה בנרות לעשות שבת עם הבנות.

לא עברו יותר מדי שנים מאז שזאת הייתי אני. זאת שהולכת בחופשיות בקיבוץ של כיסופים, ויודעת שזאת זכות לסכל ולהגן על התושבים. זאת שמסתכלת מעבר לגדר ימים ולילות, ומרגישה שאין מקום אחר שהייתי רוצה להיות בו כרגע להיות. זאת שמתמלאת בגאווה להגיד שהיא תצפיתנית, ובטוחה במקום שלה יותר מתמיד.

לא עברו יותר מדי שנים מאז שזאת הייתי אני. והמחשבה הזאת לא עוזבת אותי. כי בקלות זו יכלה להיות אני שם. זאת שמרגישה אל מול התופת שקולי נעלם. זאת שמתקשה להבין איך לפני כמה שעות צחקנו יחד, ופתאום אנחנו בסיוט הכי גדול משותקות מפחד. זאת שמתפללת שזה סתם חלום נורא, וחושבת שאולי זה סתם סיוט אחרי שהייתי כל הלילה ערה.

לא עברו יותר מדי שנים מאז שזאת כמעט הייתי אני. הרי שנים בודדות מפרידות ביני לביניהן. ולי זה מרגיש כאילו נעצר הזמן. אל מול קולן ופניהן המפוחדות, הצרחות והשתיקות המחרישות. אל מול התפילות האלה שבלב הקטנות. ואל מול שאלת השאלות - מתי כל זה יסתיים ונשוב הביתה חזרה?

• ויקי סקר היא תצפיתנית לשעבר בחמ״ל כרם שלום ומפקדת בחמ״ל כיסופים. ויקי היא אחת ממייסדות העמותה לתצפיתניות - ״אחותשלי״ שתעניק גב בכל היבט לתצפיתניות צה״ל בגבולות ישראל.

‏https://giveback.co.il/project/77748?lang=he