מי שהביא את האסון, לא יביא את הניצחון

"אין לנו פתרון", "אין למצב הזה מוצא", "אנחנו לא יודעים מה לעשות" - אלה המשפטים שאמרו לנו באופן אישי שוב ושוב במהלך החודשים האחרונים מובילי המדינה והמפקדים הבכירים ביותר בצבא. לשמוע ולא להאמין. לשמוע ולתלוש את השערות מתסכול. כך נשמעים המנהיגים של דור הניצחון? כך נשמעים המפקדים שאמונים על הובלת חיילינו הגיבורים?

אין לנו ספק שהדרך להוציא את אבינתן ואת כל החטופים הכי מהר והכי בטוח זה על ידי כוח בלתי מתפשר ועוצמה אדירה שתכניע את חמאס ותציב אותו בעמדה כזו, שהוא יהיה חייב להסכים לעסקה שתכלול את כל החטופים וגם תשמור על ביטחון המדינה. לחץ כזה שלא ייתן לו אפילו מעט אוויר לנשימה.

הייאוש הוא מהאנשים, אך לא מהדרך. לאחר שבעה חודשים של מלחמה, הגענו למסקנה הכואבת שראש הממשלה בנימין נתניהו הוא לא האיש שמסוגל להביא את מדינת ישראל אל המטרות האלה.

אותו נתניהו שהרגיל אותנו ל"טפטופים", אותו אחד שקרא לעצמו "מר ביטחון" בעודו מפקיר את תושבי הדרום. אותו ראש ממשלה שאפשר לחמאס להתעצם, ויחד עם בכירי הצבא הרדים את הציבור במילים עלובות כמו "האויב מורתע", דחה ודחה את הטיפול הבלתי נמנע באויב, החליט שלא להחליט שוב ושוב, ובכך הביא עלינו את האסון הגדול בתולדות המדינה.

אותו איש דל רוח מוכיח לנו שוב כי אינו ראוי ואינו מסוגל להנהיג את עם הנצח. סמכנו עליו, בנינו על כך שהאסון יעורר אותו מתרדמתו המסוכנת. אולם לאחר שבעה חודשי מלחמה, שבהם החטופים עדיין סובלים יום־יום ומצבנו הביטחוני רק הולך ומידרדר, הגיעה העת העצובה שבה עלינו להודות - נתניהו אינו מסוגל להוביל את דור הניצחון. חיילינו האמיצים ראויים למנהיג שמעז להוביל אל ניצחון בטוח וחד־משמעי, החטופים ראויים שיילחמו עליהם ויגבו מהאויב כל מחיר בשבילם, משפחות החללים והפצועים ראויים לחזות בעיניהם בהצדקה הטובה ביותר להקרבה שלהם.

אז אנחנו אומרים לנתניהו, לכל שותפיו בשלטון ולבכירי הצבא: אינכם יודעים מה לעשות, אינכם מעיזים לנצח - שחררו אותנו משלטונכם המסוכן, פנו את מקומכם לראויים מכם.

הביא לדפוס: נועם (דבול) דביר