טבעת הסמיילי שהכי מסמלת את סמ"ר שחף ניסני ז"ל מאשקלון, בת 20 בנופלה, שרשרת הזהב שסמל שיראל מור ז"ל מרעננה, בת 19 בנופלה, קיבלה מסבתה, ושתי השרשראות של סמל רוני אשל ז"ל מצור יצחק, בת 19 בנופלה, שהיו סימן ההכר שלה. משפחותיהן של התצפיתניות שנרצחו ממש על גדר הגבול עם עזה ב־7 באוקטובר מספרות את סיפורן.
סמל שיראל מור ז"ל, מרעננה, בת 19 בנופלה
"השרשרת מחכה לי, נקייה ועצובה. מזכירה לי את התכשיט שלי"
"ילדתי את שיראל בגיל 40, ילדת מתנה לכבוד העשור הרציני הזה, והם לקחו לי אותה באכזריות מחרידה", אומרת עדנה מור, אמה של סמלת שיראל מור ז"ל שהיתה תצפיתנית בחמ"ל נחל עוז ונרצחה בטבח ב־7 באוקטובר.
עדנה סיפרה כי בהשתלטות של חמאס על הבסיס ועל חמ"ל התצפיתניות שבו שהתה בתה השתמשו ברעל: "יצא מהרימון רעל. זה עבר בדיקת כבאות והם אמרו שזה לא היה רימון רגיל. הרעילו אותן".
שיראל קיבלה שרשרת זהב במתנה מסבתא שלה, אמו של אביה, שעלתה ארצה מאוזבקסיטן. היא ענדה אותה כל הזמן ולא הורידה אותה מצווארה. "היה לשיראל חיבור מיוחד עם סבתא", מוסיפה עדנה. "אחרי האסון קיבלנו שקית עם שרשרת שרופה ומפויחת. לא יכולתי להביט בה או לשאת את הריח".
"נתתי את השרשרת לבתי הגדולה כדי שתשלח אותה לניקוי יסודי מהפיח והשריפה. השרשרת מחכה לי שם, אצל בתי הבכורה. נקייה ועצובה. מזכירה לי את התכשיט שלי ואת אהבת האדם שבה".
"אמא שלי, סבתא של שיראל, ברחה ממינסק במלחמת העולם השנייה, בשואה, והבת שלי נרצחה בשואה. שיראל היתה אחת במינה, אין עוד כמוה ולא יהיו עוד - תכשיט אמיתי משובץ יהלומים. מאוד קשה לי לדבר עליה בזמן עבר. נולדה לי ילדה מוכשרת. פסנתרנית מחוננת, 11 שנה היא למדה פסנתר וניגנה בכל רגע פנוי. היה לה גם חלום להיות פסיכולוגית ולעשות טוב בעולם".
"לא חינכתי אותה, היא נולדה מחונכת, נשמה טהורה, מתוקנת. באה לפה ל־20 שנה כדי לחנך אותנו. היא תרמה המון בבית. היתה מלאת שמחת חיים. יפהפייה. היה לה לב ענק ועצום ותמיד נתנה מקום לדעות שונות", ממשיכה אמה לספר. "היא הקשיבה והביעה את דעתה בצורה מכבדת. כולם הרגישו בנוח לגשת אליה ולהתייעץ איתה בנוגע להכל - הבית, בני הזוג, מה שקורה בבסיס. שיראל היתה חברה של כולן, וכולן הסתדרו איתה, אין אחת שלא אהבה אותה".
"למרות שלפעמים היתה שקטה, שיראל היתה הכוכבת שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים. כולן אהבו אותה, כולן כיבדו את דעתה. היא היתה חברה של המפקדות, והן אהבו אותה בחזרה. היה לה טעם מיוחד וכיפי במוזיקה. תמיד כשהיא היתה שמה מוזיקה, זו היתה מסיבה".
"לשבת איתה מחוץ לחמ"ל אחרי משמרת היה כיף. תמיד היו מצטרפות בנות נוספות או סתם אנשים שפשוט עברו בחמ"ל. היא הסתדרה עם כולן והתחברה לכולם. תוך רגע כולם הכירו אותה בגלל האופי שלה ובגלל ההומור המיוחד שלה".
התצפיתנית סמ"ר שחף ניסני ז"ל, מאשקלון, בת 20 בנופלה
טבעת הסמיילי לא ירדה מהאצבע גם כשנרצחה
שחף ניסני ז"ל שירתה שנתיים כתצפיתנית בחיל הגנת הגבולות, גדוד נשר 414, בבסיס נחל עוז. היא נפלה בחדירת המחבלים למוצב נחל עוז באותה שבת שחורה. שחף בחרה במודע לשרת בבסיס הזה, היא ראתה את התפקיד במקום שהכי קרוב לגדר ולעזה כשליחות וביצעה את תפקידה במסירות ובאחריות. היא אהבה מאוד את שאר התצפיתניות שהפכו לחברות נפש.
לדברי הוריה, אילנה ורחמים, לשחף היתה טבעת כסופה ובה פרצוף סמיילי משובץ באבנים. "היא היתה אלרגית לתכשיטים, אז לא כל תכשיט התאים לה", הם מספרים, "אבל הטבעת הזו לא ירדה מהאצבע שלה, גם כשהיתה בבסיס, גם כשנרצחה. הטבעת הזו הכי מסמלת אותה - ילדה מהממת עם חיוך נצחי שרואה רק את הטוב בכל אדם ודבר".
"כשמצה"ל החזירו לנו את הציוד של שחף, היתה מונחת שם בשקית קטנה גם טבעת הסמיילי. בעיניי זה לא הגיוני לספר על טבעת הסמיילי של שחף באזכור כזה של מוות".
ביום שישי, שעות לפני המתקפה, ערכה שחף בבסיס "ארוחת פריסה" מפוארת ומפנקת לכבוד השבת האחרונה שלה בבסיס. היא חגגה בשמחה גדולה עם כל חברותיה. אמה, אילנה, מספרת: "היא קראה לארוחה הזו LAST DISCO (הדיסקו האחרון). במכתב הפרידה שהקריאה לכולן היה ציטוט אחד שנורא אפיין את אישיותה הנדירה: 'תעשו אחד בשביל השני ולא בשביל לקבל, אלא באמת מהלב'. כולן שרו, נהנו, רקדו ושלחו תמונות וסרטונים למשפחה כמזכרת אחרונה מהן בחיים.
למחר, ביום שבת 7.10.23, התקשרה שחף להוריה בפחד ואמרה להם: "יש חדירת מחבלים לבסיס שלנו, יורים עלינו, תישארו משפחה מושלמת, מלוכדת ומאוחדת כמו שאתם. תודה על כל מה שנתתם לי בחיים, אוהבת אתכם". כמה דקות לאחר מכן נרצחה עם שאר חברותיה במיגונית שבבסיס. "רק ביום רביעי, 11.10, ביום שבו היתה אמורה לסיים את שירותה ולצאת לחופשת השחרור, הגיעו קצינים לבשר לנו את הנורא מכל", אומרת אמה.
מאז נפילתה של שחף מנסים הוריה והאחים משה, ספיר ודולב לאחות את השברים: "שחף, הילדה עם רעמת התלתלים, היא שמש בכל מובן המילה - ילדה מוארת, זורחת, צנועה וביישנית. ילדה נדירה עם חיוך מאיר, בעלת לב ענק מלא בחמלה ובנתינה אינסופית. חברת אמת שזוכרים ממנה רק טוב, חיוך ואושר. הילדה הקטנה שלנו מבין ארבעה אחים, שלא הספיקה להגשים חלומות, שנקטפה בטרם עת, שלנצח תישאר בת 20".
התצפיתנית סמל רוני אשל ז"ל מצור יצחק, בת 19 בנופלה
שרשרת הכוכב המנצנץ הפכה לכוכב של רוני
במשך חודש נחשבה התצפיתנית רוני אשל נעדרת עד שגופתה זוהתה. הקלטות קולה מפלישת מחבלי חמאס לישראל זעזעו את המדינה. כעת חוזרים הוריה, שרון ואייל, אל זיכרונות הילדה שלא תחזור: "רוני אהבה תכשיטים. באוזניים היו לה עשרה חורים בכל צד, נזם באף, טבעות על כל אצבע ושרשראות. תמיד היא ענדה שתי שרשראות על הצוואר: את מעגל החיים ואת הכוכב - הם היו סימן ההכר שלה, והיא לא הורידה אותן מהצוואר".
"לפעמים הן היו משוחררות, כל שרשרת בנפרד על הצוואר שלה, ולפעמים הן היו מסתבכות אחת בשנייה ואז היו רואים רק את התליונים של הכוכב ושל מעגל החיים. שרשרת הכוכב בלטה ונצנצה למרחוק. השרשראות תמיד היו עליה, גם באותה שבת ארורה הן היו עליה ונשארו איתה", מספרת שרון.
"במשך שבועות חיפשתי את השרשראות בכל מיני חברות תכשיטים, בסוף מצאתי. הבעלים של החברה שלח לי שני סטים במתנה, אחד עבורי ואחד עבור הבת האמצעית שלי, יעל. כמה שרצינו אותן כדי שיישאר לנו הזיכרון מרוני, אבל אנחנו לא מסוגלות לענוד אותן, זה קשה מדי. אלו השרשראות של רוני".
שרון מוסיפה כי ליום ההולדת ה־20 של רוני, שחל ב־4.3, החליטו במחווה מקסימה בחברת התכשיטים "רוזלינה" לשנות את שם שרשרת הכוכב לשרשרת רוני, "להנציח את רוני שלי ושכל אחד יוכל לקנות ולענוד את שרשרת רוני. כוכב מנצנץ, הכוכב של רוני".
כששואלים את שרון איך מתמודדים עם האובדן, היא עונה בעצב: "זה מוקדם מדי, טרי מדי. יש ימים של כעס ושל עצב, יש ימים שהגעגוע משתלט על הכל, יש ימים של הכחשה שבהם אני מדמיינת איך רוני סוגרת 28 ימים בבסיס ותכף חוזרת הביתה. בעיקר הרבה מאוד בכי וגעגועים, אני פשוט מתגעגעת אליה".
"מתגעגעת ללטף לה את הלחיים הרכות שלה, לחיבוק גדול ועוטף, להתפנק איתה בחיבוקים במיטה. לבשל עבורה את מה שהיא אוהבת. לדבר איתה, לשוחח על הצבא, על העתיד שלה. אני מתגעגעת לנוכחות שלה בבית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו