שכחנו איך לנצח - אך אנו חייבים את זה לדורות הבאים

אנחנו הישראלים אלופים בלהמציא לעצמנו סיפורים. לפני שבעה באוקטובר סיפרנו לעצמנו שחמאס מורתע, אחרי שבעה באוקטובר סיפרנו לעצמנו שאנחנו מנצחים את החמאס. אבל האמת היא ששום דבר מזה לא באמת נכון.

משום מה, אנחנו מרשים לעצמנו להאמין לכל מיני סיפורים שאנשים מספרים לנו. הקשבנו לפוליטיקאים, למפקדים, שדיברו בקול רהוט ובלשון בטוחה, ואמרו לנו שיש ידיים על ההגה. אין זה משנה אם מדובר בפוליטיקאים מזן נתניהו או שרון, או במפקדים מזן הלוי או כוכבי. הסיפור הוא אותו סיפור, ויותר מדי פעמים הוא אינו נכון.

זו האמת: אנו לא מנצחים, אנחנו לא בדרך להחזיר את החטופים, השמדת חמאס היא חלום רחוק ככל שנמשיך להתנהל בדרך שבה אנו מתנהלים. וגם אם אלף פוליטיקאים או מפקדים יגידו לנו שאם נפסיק את המלחמה נדע לפתוח בה מחדש - זה לא יקרה.

גם אם נתניהו יספר לנו 50 או 100 פעמים שהתוכניות לרפיח מוכנות, הסיכוי שבאמת ניכנס קטן מאוד אם המלחמה תיכנס להקפאה. רוצים הוכחה? הוא אינו מצליח לעשות זאת גם כעת, ללא הפסקת אש, אז לאחריה? חלום באספמיה.

הסיבה אינה רק נתניהו, הממשלה או מפקדי הצבא. הבעיה היא בעם שלנו, מכיוון ששכחנו איך לנצח. במלחמת ששת הימים הבסנו את האויב, לא ליד או בערך. את מלחמת יום כיפור פתחנו בצורה הגרועה ביותר שאפשר לדמיין, אבל התעוררנו ואת תנאי שביתת הנשק עשינו 40 ק"מ מדמשק ו־101 ק"מ מקהיר.

הבשורות הטובות הן שאפשר לשחזר את השריר הזה, וללמוד לנצח מחדש. אנו רק צריכים לרצות זאת מספיק. עלינו להיכנס כעת במלוא הכוח לרפיח ולמחנות המרכז ולהשמיד את הצבא הרע והאכזר הזה, כדי להעביר את המסר לעולם, המערבי והמזרח־תיכוני כאחד, שלעולם לא עוד פירושו - לעולם לא עוד.

עלינו לשחרר את החטופים, אך שחרורם אינו יכול להיות במחיר דמים כבד מנשוא. חייהם של עשרות החטופים שעדיין נמקים בשבי חמאס יקרים מפז, אך אם מחירם יהיה שבעה באוקטובר נוסף - מדובר בניצחון פירוס ובסכנה קיומית למדינת ישראל. יש לחזור ולהילחם בעצימות גבוהה, בדיוק כפי שעשינו בתחילה, כדי להביא לעסקה כשחמאס על הברכיים וכשאנחנו מכתיבים את הטון, לא כשהוא ממתין בסבלנות מכיוון שהוא מבין שאנו בדרך להפסד.

כך טרור מנצח

אסור לנו לטעות. לא מדובר רק במלחמה נגד חמאס - מדובר במלחמה שתקבע את גורל המלחמות הבאות. אם בחיזבאללה יבינו שלחץ אמריקני או אירופי, לחץ של משפחות חטופים, הוא זה שמוביל להפסקת הלחימה - הם יעשו זאת שוב, מכיוון שכך הם מנצחים, כך טרור מנצח.

עלינו להמשיך את המלחמה הזאת עד תומה. אנו צריכים להחזיר את החטופים. אסור שליבנו יהיה אטום לכאבם, אבל אסור לנו גם לפעול רק באמצעות הרגשות שלנו כלפיהם, מכיוון שלא מנצחים כך מלחמות.

אם לא נילחם כעת נסכן את בניהם ואת נכדיהם של החטופים, את ילדינו ואת נכדינו. חייהם של כל תושבי מדינת ישראל עלולים להיות בסכנה, כי היום זה עוטף עזה ומחר זה קריית שמונה או תל אביב.