הרחיקו את המדון מיום הזיכרון: הדרת פוליטיקאים מהטקסים היא בעצמה מעשה פוליטי

זו השנה השלישית שבה מלחמות היהודים בימי חולין סודקות את קדושתו של יום הזיכרון. השנה המורכבות גדולה במיוחד. מלחמות היהודים שוב מרימות ראש בזמן שהתותחים רועמים, הקברים טריים, וליבנו דואב ודואג. נדמה כי מאז 7 באוקטובר נדבקו הימים זה לזה לעיסה אחת של יום זיכרון שאינו נגמר.

כדי למנוע מראש מחלוקת וביזיון, יש המבקשים להדיר מהטקסים הממלכתיים את הפוליטיקאים. תנו את הבמה למשפחות השכולות עצמן, הם דורשים, לא לפוליטיקאים שנויים במחלוקת, בייחוד לא לאלה מתוכם שלא שירתו בצבא. לכאורה יש טעם בטענות. רק לכאורה.

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה הוא מועד ממלכתי. לכל משפחה שכולה יום זיכרון פרטי במועד נפילת הבן או הבת, שאותו הם רשאים לעצב כרצונם. עם פוליטיקה ובלעדיה. אבל יום הזיכרון הוא יום כללי שבו כולנו מכבדים את זכר הנופלים והנופלות ומכירים תודה לכל מי שבזכות מסירות נפשם מדינת ישראל חיה וקיימת, לא כאוסף של פרטים, אלא כמדינה.

לא סתם שזור היום הזה בטקסים ונהלים ומטחי כבוד המביאים לידי ביטוי את היותו יום ציבורי וממלכתי. חלק מאותה ממלכתיות היא בנוכחות של נציגי הציבור מהממשלה ומהכנסת בטקסים. הניסיון להדירם משם הוא מעשה פוליטי, המרוקן מתוכן את כל מהותו של היום.

הורגלנו שפוליטיקאים הם מושא לכעס, ספוג לקלוט את כל תלונותינו, ויעד לבוז וללעג ב"ארץ נהדרת". הבה ניזכר כי לפני הכל פוליטיקאים, גם כאלה המעוררים אנטגוניזם, הם נבחרי ציבור שהעם בחר באופן דמוקרטי. השתתפותם בטקסים, כמו גם נשיאת נאומים בהם, איננה כפרסונות, אלא כבעלי תפקיד ציבורי - שרים או חברי כנסת. קורות חייהם, דרגותיהם ודעותיהם אינן אמורות לעניין באותו רגע ציבורי אף אחד. גם לא משפחות שכולות זועמות מימין ומשמאל. בייחוד לא אלה שמתלוננות לרוב על כך שנציגי הממשלה נעדרים בימי אבלם, אבל עכשיו כשחברי ממשלה משובצים בטקסים הבאים לכבד את זכר יקיריהם, הם שוב מתלוננים, הפעם על עצם בואם.

רוב רובן של המשפחות השכולות רוצות לציין את יום הזיכרון מתוך אחדות ולקבל את החיבוק וההכרה הציבורית על אובדן יקיריהן. להערכתי רק בודדות ורועמות מתוכן אינן מתחברות למהות היום ועלולות להיות מנוצלות על ידי מי שמובילים מחאות קולניות, כדי להפוך גם את היום הזה ליום של מדון.

גם ביו"ש יש משפחות שכולות וקברים טריים

ובכל זאת גם לי יש השגות על הרשימות שפרסם משרד הביטחון עם שיבוץ השרים בבתי הקברות הצבאיים וחברי הכנסת בחלקות הצבאיות. עיון קפדני בהן מלמד כי אין ולו נציג ממלכתי אחד בטקסים בחלקות הצבאיות ביהודה ושומרון.

כך למשל שמה של החלקה הצבאית בכפר עציון, שבה נקברו מתחילת המלחמה 11 חללים, נפקד ממנה. גם החלקה הצבאית בקרני שומרון, שבה קברים טריים, נעדרת מהרשימה. לא ברור לי איך תחת ממשלה המכונה ימין מלא-מלא נמחקו יהודה ושומרון ממפת השכול, אחרי שההתיישבות שילמה בדם רב על הגנת הדרום והצפון.

פניתי בעניין למשרד הביטחון, שם נאמר לי כי הנושא בבדיקה וכי ייתכן שהרשימה שפורסמה איננה הרשימה המלאה. עוד לא מאוחר לתקן את העוולה הזו, ועוד לא מאוחר לגבש קריאה ציבורית רחבה שתכלול מנהיגי מחאות, משפחות שכולות ונבחרי ציבור, לכבד את יום הזיכרון, וליום אחד להקפיא את מלחמות היהודים.