מה נשתנה בעם הזה? השנה כולנו מסובין לחטופים

בכל ערב פסח המילה חירות שגורה בפינו כמובנת מאליה, כמו שנאמר: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". השנה מקבלת החירות פרספקטיבה מוחשית בחשיבותה, וכל אחד מבני הדור חייב לראות את עצמו כאילו הוא שבוי בעזה.

מוטלת עלינו האחריות האישית והלאומית להזדהות עם אחינו המצויים בעינוי מתמשך בשבי חמאס ולא לפסוח על זעקתם, להצילם. לבער את המרור מקרבנו, ולהילחם על עתידנו כעם במדינה המצויה בצרה ובשביה. להכשיר את דרכנו ולמצוא חירות אמיתית לנפשנו.

מה נשתנה בעת הזו? מה נשתנה בעם הזה? האם חירותנו נחטפה או שמא דעתנו נטרפה? נראה שמאז 7.10.23 החמץ מצוי בכל פינה במדינתנו הקטנה. החמצנו את הסכנות שטמנו לנו אויבינו במשך שנים, וכפו עלינו אסון שייכתב בספר דברי הימים. ואנחנו עדיין לא יודעים מה ייכתב בדפים הבאים.

החמצנו את שילוב הלבבות ואת ערכי היהדות, בניצוחם של מובילי דעה מימין ומשמאל שתורת הקיטוב אמונתם היא. והאויבים מביטים מהצד, מנצלים זאת ופועלים להעמיק את הקרע בינינו. החמצנו את הענווה והסובלנות להקשיב לדעות שונות משלנו, ולחבק את השונה מאיתנו.

לשפוט לכף זכות את האחר

בפסח הזה, הבא עלינו, נדגיש את המילים "כולנו מסובין", ולצד כוס היין לאליהו הנביא נשאיר גם כיסא ריק לציון החטופים. כדי שנצליח להסב ליבנו לאחינו ולאחיותינו השבויים ולכל יהודי הזועק לחירותו. כדי שנצליח להסב את חובתנו המוסרית לשפוט לכף זכות את האחר. רק כך נצליח להתאחד מחדש ולהיות עַם, אשר סגולת אבותיו ומורשתו הן אחדות.

נראה שהדרך לכך ארוכה ודורות שלמים עוד יהלכו בה, אבל אם לא נחצה כעת יחד את משוכות החושך, אימתי נגיע לארץ המובטחת נטולת הדם והסכנות. באשר לאויבינו - אחדות עם ישראל היא מכת הבכורות עבורם, והיא זו שתכריע את דינם, ואת חירותנו בפרט.

בנימה אישית, יוסי אחי הי"ד, שחירותו לחיים נשללה ממנו בשבי חמאס, הוא כמגן זכות לעם ישראל לאחווה ולרעות. אחי אלי, שנשימותיו בשבי עדיין זועקות אלינו להצילו, לאחר שכל משפחתו נרצחה בקיבוץ בארי, רוחו ותבונתו יהדהדו בלב כל יהודי להישרדותו עד לחירותו.

חג חירות בקרוב לחטופים, וחג שמח לכל בית ישראל.

הכותב הוא אחיהם של יוסי שרעבי שנרצח לאחר שנחטף לעזה, ושל אלי שרעבי שעדיין חטוף בידי חמאס