"גם בתסריטים הכי גרועים לא דמיינתי שכך ייראה היום הזה": בר המצווה לאחיה של התצפיתנית החטופה התקיים ברחבת הכותל

ברחבת הכותל התקיימה היום (חמישי) שמחת בר המצווה לעילאי ברגר, אחיה של התצפיתנית החטופה אגם ברגר, שנמצאת כבר 160 ימים בשבי החמאס. משפחתה משתדלת לשמוח למרות הקושי הנורא, ולהעניק לחתן בר המצווה זיכרון טוב מהיום הגדול בחייו. במקום התאספו המוני אנשים ובני משפחה, בירכו וחגגו את המאורע.

The father of a 19 year old hostage recently shown in a Hamas propaganda video pleads for her release.pic.twitter.com/Ultku7ifUh

— Jake Tapper (@jaketapper)January 12, 2024

"קשה לי מאוד לחגוג בלי אגם אחותי הגדולה", אומר עילאי, חתן בר המצווה. "גם בתסריטים הכי גרועים לא דמיינתי שכך ייראה היום החשוב הזה. קשה לי מאוד, אני עצוב מאוד. היא חסרה לנו, בלעדיה זה לא אותו הדבר".

אביה של אגם, שלומי, מספר: "אנחנו עושים כל מאמץ לעשות לילד שמח, הוא לא יזכור את בר המצווה שלו כעונש. אנחנו משתדלים מאד לשמח אותו ולהעניק לו חוויה טובה, למרות הקושי הגדול".

"הזוי שאגם לא איתנו. זה בלתי נתפס", אומרתאחותה התאומה לי ים. "אני בטוחה שאגם יודעת וזוכרת שבר המצווה מתקרב. אני יודעת שהיא חזקה, אבל אלו 160 ימים יותר מדי. אות החיים האחרון ששמענו ממנה היה לאחר 55 ימים, אז חזרו חלק מהחטופים. הם סיפרו שהיא שומרת שבת, מסרבת להדליק אש בשבת ולבשל למחבלים. היא מסרה לאבא מזל טוב ליום ההולדת. אבל גם לחוזק שלה יש גבול. אני מרגישה שלא עושים מספיק על מנת שהיא תחזור, במבחן התוצאה - היא לא פה".

עוד היא מספרת בכאב: "אני מרגישה אותה, מדברת אליה. כשאני ממש בדאון בגלל המצב, אני חושבת עליה ומרגישה שהיא באותו המצב הרגשי כמוני בדיוק. אני חולמת אותה הרבה. בחלומות שלי היא חוזרת הביתה עם החיוך המפורסם שלה. אני גדולה ממנה בשתי דקות בלבד. אז אני גם התאומה שלה וגם אחותה הגדולה שדואגת לה כל כך, ולא נושמת עד שהיא תחזור".

בינואר האחרון,התראיין אביה של אגם שלומי לרשת החדשות האמריקנית CNNוסיפר על הקשיים של משפחות החטופים בישראל. הוא תיאר את המצב וסיפר: "אין לי שום דרך לדעת איפה בתי. אני יודע שחמאס משתמש באלימות מינית נגד נשים. ובתי היא אישה צעירה. כאב אני לא יכול לשאת את המחשבה שהיא נמצאת בידיים של המפלצות הללו".

"יש לי עוד שלושה ילדים. לאגם יש אחות תאומה ועוד אח ואחות. המשפחה קרועה, הילדים שלי הולכים בבית מבלי לדעת מה לעשות עם עצמם. חלקם הולכים לבית ספר אבל הם לא מצליחים ללמוד".