סוף עידן ה"לא ידענו": אולי אלו המסקנות שיצילו חיים

דוח ועדת החקירה לחקר אסון מירון צריך לשמש גם קדימון וגם תקדים חשוב. שם הוועדה עלול להטעות: לא מדובר באסון טבע ש"קרה" מעצמו, אלא באסון שהוא פרי רשלנותם של בני אנוש, מעשה ידי אדם. מאורע טרגי, קשה מנשוא, אסון שבו קיפחו את חייהם 45 ילדים ומבוגרים על לא עוול בכפם, ועוד 102 נפצעו. האסון האזרחי הגדול בתולדות מדינת ישראל.

הדוח חשוב מארבע סיבות: האחת, הוא מלמד, למי שהיה לו ספק בכך, שבחקירת טבח 7 באוקטובר אין להסתפק (כפי שדורשים חלק מהנוגעים בדבר) בהקמת "ועדת בדיקה ממשלתית". ועדה כזו, אם תקום, תהיה ועדה "מטעם", אך בלי טעם. היא עשויה לשמש עלה תאנה, לתפקד כוועדה רק למראית עין ולהעניק "הנחת סלב" למקורבים ולשועי עם.

לקרוא לאשם בשמו

רק ועדת חקירה ממלכתית, שבראשה שופט בית משפט עליון ושחבריה נבחרים בידי נשיאו, תוכל לפעול כנדרש. כזו היתה ועדת מירון: חבריה היו עצמאיים, נטולי אינטרסים אישיים, פעלו מתוך יושר ויושרה לחשיפת האמת, כל האמת, ולא נשאו פנים לאיש. ועדה שפעלה ללא מורא וללא משוא פנים, ועדה שהפכה כל אבן בזהירות המתבקשת ובחנה כל ממצא ביסודיות בדרך להסקת המסקנות.

הסיבה השנייה לחשיבותו של הדוח היא תוכנו, המגולל בצורה מפורטת, ממוסמכת, ללא עיגולי פינות, את מסכת הרשלנות הפושעת שהובילה לתוצאה הנוראה.

הסיבה השלישית היא שהוועדה לא הסתפקה באמירות כלליות, סתמיות, כוללניות, עמומות ומטושטשות. גם לא בהטלת אחריות מיניסטריאלית ומערכתית. כראוי וכנכון, חבריה העדיפו להטיל אחריות אישית, ישירה ועקיפה, על כלל האנשים שהיו יכולים למנוע את האסון אילו רק מילאו את תפקידם ופעלו כראוי.

הוועדה נקבה בשמות, קראה לאשם בשמו וציינה את תפקידו. לא כדוחות מבקר המדינה, שלא אחת מגלים טפח ומסתירים טפחיים.

הסיבה האחרונה לחשיבות הדוח היא שהוועדה סברה שלא רק אחריות ישירה, קרבה לאירוע במירון ועשיית פעולות מחייבות בנטילתה. די בידיעה, כללית ובוודאי פרטנית, על אפשרות קיומם של סיכונים כדי לקדם את פני הרעה ולמונעה. יידע כל בעל תפקיד וסמכות כי גם אדישות וחדילה מעשייה עשויות לחייב הסקת מסקנות אישיות.

למרבה הצער, איש מההרוגים לא יקום לתחייה בעקבות הדוח. בני משפחותיהם, וכך גם הפצועים הרבים, נידונו לשאת את הצלקת שנחרתה בגופם ובנפשם עד אחרון ימיהם. אבל הלוואי שבעקבות המסקנות, מישהו מקרב המופקדים כיום על שלום הציבור ועל ביטחונו ייקח אותן לשימת ליבו ויפעל בהתאם, ולו כדי להציל חיים ולמנוע את האסון הבא.

דוח מירון צריך וחייב להיות קדימון ותקדים, מפה ומצפן לדרך הראויה שיש לנקוט גם בחקירתם של אירועי אסון 7 באוקטובר 2023.

לחשוף את האמת

עוד בטרם שככו רעמי התותחים, כשהחטופים טרם הוחזרו, וכשמספר הקורבנות עולה בהתמדה, כבר מיהרו פוליטיקאים ואנשי צבא לנהוג במנהג הישראלי המגונה - ליטול את האחריות ולהשליכה לעברם של אחרים. הם קראו בקול "לא ידענו", והחלו מפריחים לחלל האוויר בדותות באשר לאחראים לכישלון הקולוסלי החמור בתולדות מדינת ישראל. כמובן, "זה לא הם", זה ה"אחרים".

בשירו המופלא "פיט ופוט" הבהיר אברהם שלונסקי אחריות מהי: "אם במכנסיו של פוט / כל הכפתורים 'קפוט' / אז יידע גם גולם איש / כי העסק עסק ביש. אך הנה כפתור אחד / על פי נס נשאר לבד / אז עליו האחריות / בעד מכנסיו של פוט".

יש לקוות שבעקבות הדוח של ועדת מירון יבינו הכל כי לא עוד. תמה עונת הכיסוי והחיפוי, הטיח והשפריץ. יש לעשות הכל לחשיפת האמת, ולהבאת האחראים לשאת בתוצאות מעשיהם.

איננו מחפשים אשמים כדי לתלותם בכיכר העיר. גם לא את ראשם של פוליטיקאים ואנשי צבא. אבל אם חפצי חיים אנחנו, כחברה וכמדינה, לא רק הש"ג צריך לשאת בתוצאות, אלא גם המופקדים עליו, לרבות העומדים בראש המערכות.

סמכות גוררת עימה אחריות. וכשם שיש אבות להצלחה, גם הכישלון אינו יכול להישאר יתום.