"תראה לנו את הדרך מלמעלה": רס"ל עדי אלדור ז"ל שנפל בדרום עזה הובא למנוחות

"ארבעה חודשים אני כותבת לך הספדים בראש, ועכשיו אין לי מילים": כךאימו של רס"ל עדי אלדור שנפל בקרב בדרום הרצועה ספדה לו בהלווייתו שהתקיימה היום (שלישי) בבית העלמין בחיפה. הוא היה אמור להשתחרר בעוד כחודש לאחר שירות משמעותי ביחידת מגלן. עדי הותיר אחריו שני הורים ושלושה אחים ואחיות.

אלפים מתושבי העיר חיפה חלקו כבוד אחרון בכמה מוקדים בעיר לאלדור. רבים התאספו סמוך לבית הספר הריאלי שבו למד ובשכונה שבה מתגוררת משפחתו. 

אביו לירון ספד לו בכאב: "בן יקר שלי. החיוך של ליבי. הפרח הקסום שנכנס לחיינו לפני 21 שנים. החיוך הנצחי שלך שהאיר את הבית ונגע בכל כך הרבה אנשים. תסתכל מסביב ותראה מלמעלה בכמה אנשים נגעת בקסמך האישי, בצניעות שלך, בדרכי הנועם. היית חלק מיחידת עילית שכל כך רצית להיות חלק ממנה. אהבת את צוותך כמו אחים וכולם אהבו אותך. משפחה הייתם ומשפחה תהיו.

"אני מסרב להיפרד ממך, תכשיט שלי. אתה איתנו לנצח. אני לא מצליח לנשום בלעדייך. נשאר חור פעור בלב שלעולם לא ייסגר, עדי. ירד היום חושך כבד שחור משחור, אבל בתוכי אני יודע שאתה תראה לנו את הדרך מלמעלה ותלמד אותנו לחיות מחדש. כי זה מה שאתה - האור בחיינו. כמו שאחותך הקטנה אמרה - היינו שישה, נשארנו שישה. שומר עלינו מלמעלה. תהיה חזק שם למעלה בן אהוב שלי. תמשיך לחייך לנצח. אני אוהב אותך עדי. עוד ניפגש".

אימו רקפת: "סליחה שזה נפל על המשמרת שלך. סליחה עדידי. אמרתי לך את זה מזמן אני מצטערת שזה נפל במשמרת שלך. אבל ככה זה המדינה שלנו. אנחנו חיים על חרבנו. כבר ארבעה חודשים אני כותבת לך הספדים בראש ועכשיו אין לי מילים. אני עומדת כאן מול ארון ומלא אנשים - משפחה, חברים, חיילים, אזרחים - המומה וחסרת אונים. הבטן מתהפכת, קשה לעכל אסון נורא כזה. אני מבטיחה לך דידוש: אנחנו נקום ונחיה. נהיה ראויים להקרבה שלך. הגעגועים ילוו אותנו כל חיינו. הזיכרון שלך, החיוך שלך, המה נשמע שלך. ה'אמא מה את מגזימה'. מעניין אם גם עכשיו היית חושב שהגזמתי. אוהבת אותך שזה כואב. אני אוהבת אותך ילד שלי. כבר לא דואגת. אמא".

חברו ספדו לו: "היו לנו כל כך הרבה תוכניות. בכל פעם ששאלו אותי מה זה חבר בשבילי הדבר הראשון שעלה לי לראש זה אתה. בן אדם שאני באמת אוהב מכל הלב, שאני יכול לדבר איתו על הכל בלי שישפוט אותי. כזה שאין לי בעיה להעיר אותו באמצע הלילה אם נתקעתי ואני צריך שיבוא לעזור לי. פשוט ידעתי שתבוא בלי לשאול שאלות. כמה חלמנו על טיולי משפחות כשנהיה מבוגרים ושהילדים שלנו יהיו חברים. ישבנו כל החברים היום והעלינו זיכרונות, וכמובן הדבר הבולט שעלה הוא שאתה הכי טוב בלהיות חבר.

"היית דמות מרכזית בחבורה. תמיד עם חיוך ואנרגיות, מגיע לכל מפגש או יציאה ותמיד שם אותנו לפנייך. הרצון שלך לחיות, לשמוח, לרקוד ולצחוק והצורך להשרות את זה על כולנו היה ניכר בך. עד הצבא היית הדמות הכיפית שתמיד עושה שטויות וצחוקים. כשהגעת לצבא שמענו גם על הצדדים המובילים והאחראיים שבך. עדי, אח שלי, אני יודע בדיוק איך אתה רוצה שנזכור אותך ושנמשיך קדימה בכל הכוח. מבטיח שנקיים את זה". 

מפקד היחידה א': "היית אדם ערכי, מסור וחדור מוטיבציה לאורך כל הדרך. חבר טוב ואהוב על לוחמי הצוות הפלגה. במהלך שירותך הצבאי נפצעת, אבל היית נחוש וחדור מטרה לחזור לשירות משמעותי למען המדינה. לאורך השירות שלך וגם עכשיו סיכנת את חייך מתוך תחושת מסירות ואחריות על שלום תושבי מדינת ישראל.

"יחד עם חבריך לצוות נלחמתם ופעלתם בגבול הדרום והצטרפתם למאמץ של צה"ל בהכרעת האויב. נלחמת כמו גיבור כתף לצד כתף. חתרת למגע ונלחמת בחזית בגבורה עצומה לאורך המלחמה כולה. חבריך ומפקדיך מספרים שתמיד היית עם חיוך על הפנים, תמיד שם עבור כל חברייך. היית תמיד הראשון להתנדב, לקחת אחריות, לסייע לחבריך לצוות. לוחם שמגדיל ראש, אינטיליגנט וצנוע. ברגעים קשיים אלו חלק ממפקדיך ומחבריך ממשיכים את הלחימה בשדה הקרב ואינם נמצאם כאן בדרכך האחרונה, אך הם מבקשים לחבק את משפחתך מרחוק. הם יגיעו ברגע שהמצב יאפשר זאת".