כשחדרו מחבלי חמאס לכפר עזה ב-7 באוקטובר, יצא שחר, אביה של שי לי אביאני, שהיה הרבש"ץ של הקיבוץ, להגן על משפחתו. שי לי, אמה ואחותה שרדו את התופת. גם אחיה הגדול שהיה בטיול במקסיקו. אמש (שבת) שיתפה אותנו שי לי בתיעוד נדיר מהחילוץ שלהם מהממ"ד, לאחר שעות של התבצרות נחושה והירואית מול מחבלי החמאס.
"כשאבא שלי הפך לרבש"ץ הקיבוץ נהייתי נורא חרדתית, צבע אדום וכזה. בבוקר שבת, כשהיה צבע אדום, רצתי באינסטינקט לממ"ד. התקשר אליי חבר טוב, גם הוא מהקיבוץ, הוא גר ממש על הגדר. הוא אומר לי 'שי לי, אני רואה מישהו על רחפן, על מצנח, מגיע לכיוון כפר עזה'. אמרתי לו 'מה עישנת? מה אתה רוצה כאילו?' הוא אמר 'אני חושב שזה מחבלים, תגידי לאבא שלך'.
"לא התעסקתי עם זה, ישר אמרתי לאבא שלי. מצאנו אחר כך בכיור את הברשת שיניים שלו עם משחה, הוא לא הספיק לצחצח אפילו – הוא השאיר אותה שם, שם על עצמו שכפ"ץ, קסדה, ואמר 'תודה שאמרת לי'. אח"כ הוא פנה לכיתת כוננות: 'זה לא תרגיל, אני חוזר, זה לא תרגיל, יש מחבלים בקיבוץ'. אחותי הקטנה הבינה את הסיטואציה והספיקה להיפרד ממנו. אני לא הבנתי, הייתי בממ"ד. אמרתי לעצמי 'טוב, הוא הולך, הוא יחזור'".
"איבדתי את זה, פחד מוות"
"מרוב לחץ אתה עושה את הצרכים שלך, אתה לא יכול לצאת החוצה", סיפרה שי לי. "בשלב הזה כבר איבדתי את זה, לא הייתי יכולה להיות עם הטלפון, ראיתי שיחות, מתקשרים אליי בלי סוף, לא יכולה להיות עם הטלפון. נכנסתי מתחת למיטה בממ"ד. זה היה פחד מוות. אני ידעתי שאני הולכת למות, חשבתי שלא אצא מזה בחיים.
"בשעה 11:00 נפלה הקליטה, אין חשמל, אין אור, אין מזגן, אין כלום – אוכל, מים, כלום. אין לנו קשר לעולם שבחוץ, אבל זה דווקא מנחם כי לא רציתי לדעת מה קורה בחוץ. שומעים קרב יריות מטורף. צרחות בערבית שבחיים לא שמעתי. היינו ככה עד יום ראשון".
את רגע החילוץ שי לי לא תשכח לעולם, בהחלטה של רגע היא הוציאה את הטלפון שבו לא נגעה והחלה לצלם. "בראשון בצהריים אמא שלי החליטה בשביל השפיות שלה היא חייבת לצאת לעשן. נורא כעסתי עליה, אבל בדיעבד היא הצילה אותנו. השעה הייתה 14:23, את כולם כבר פינו, איתנו לא היה קשר אז חשבו שאנחנו מתים. אמא יצאה לעשן ובמקרה ראתה חיילים. היא קראה להם 'בואו לחלץ אותנו'. הם אמרו לה 'תקשיבי, כולם חושבים שאתם מתים, חשבנו שיש איתכם מחבל, לא הגענו אליכם עד עכשיו בגלל זה'.
"היינו 36 שעות בממ"ד. הקשר האחרון עם אבא היה באזור 07:10, הוא נרצח ככל הנראה בדיוק בזמן הזה סמוך לנשקייה בקרב יריות מאחורי הבית שלנו. המרחק מהבית קשה ומתסכל. אנחנו שורדים את החודשים הללו יום אחרי יום. אבל מה שהכי קשה לנו הוא חסרונו של אבא שהיה הדבק המאחד של הבית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו