"100 ימים בגיהנום": מאות אלפים הגיעו הערב (שבת) לעצרת של 24 שעות לציון 100 ימים שבהם נמצאים 136 חטופים בשבי החמאס בתנאים מסכני חיים, ללא אוכל מים וטיפול רפואי, בינהם גם השר בני גנץ. במשך 24 שעות יעלו על בימת העצרת בכיכר החטופים בני משפחות החטופים, מיטב אמני ישראל, אישי ציבור, מנהיגים מהארץ ומהעולם.
בתוך כך, אלפים חוסמים את איילון ומפגינים כנגד הממשלה. ממטה משפחות החטופים נמסר כי אין קשר בין זה לעצרת. המשטרה פיזרה את ההפגנה הלא חוקית והכביש נפתח לתנועה.
את העצרת פתחו ארז טל וישראל קטורזה את הטקס וביקשו: "אנחנו צריכים להבטיח שהכיכר לא תהיה ריקה לדקה אחת בעשרים וארבע השעות הקרובות. הלילה מדינת ישראל וכולה מזדהה לצד משפחות החטופים וקוראת לעשות הכל ולהחזיר אותם עכשיו".
דנה, אחותו של עומר שם טוב נשאה דברים ואמרה: "המשפחה שלי עוברת גיהנום מאז אותו יום שחור. 'הלב שלי נמצא בעזה' זה לא סלוגן, הלב שלנו באמת נמצא בעזה. מה עם עומר? זה חור עצום בלב שחייב להיסגר. כבר 14 שבתות שעומר עושה קידוש בעזה. שאיתי ומאיה חזרו ושמעתי על ההתמודדות של עומר בשבי לא הופתעתי. הוא אמיץ, חזק וגיבור ואני גאה להיות אחותו הגדולה".
נשיא צרפת במסר למשפחות החטופים // קרדיט : דובר מטה המשפחות
נחושים להחזיר את כולם
שגריר ארה"ב בישראל דיבר גם הוא ואמר: "אנחנו לא נספיק לעבוד שיחזרו הביתה. ארה"ב נחושה להחזיר את כולם. אנחנו עוסקים עם ממשלת ישראל, קטאר, מצרים וכל מדינה שתעזור. הלב יוצא אל המשפחות שלא מודעות למה קורה עם אהוביהם. כל אחד מהם חייב לחזור הביתה, עכשיו. היום, כשאנחנו מציינים 100 ימים אנחנו אומרים שוב, עכשיו!"
בעצרת הוקרן מסר מנשיא צרפת עמנואל מקרון: ״חלפו מאה ימים. איתן, ארז, סהר ומייה חזרו אלינו. אבל אנחנו מבכים את מותו של אליה שנרצח על ידי חוטפיו בעזה. האומה הצרפתית שכל חטופי מתקפות הטרור מה-7 באוקטובר ישוחררו. צרפת אינה נוטשת את ילדיה, לכן יש לחזור ולחדש שוב ושוב את המשא ומתן לשחרורם. אסור להיכנע, אסור לוותר, לעולם משום שאין אנו יכולים להסכים ולעולם לא נסכים לאף קורבן. נעשה הכל אם כך ואתם יכולים לסמוך עליי כדי להחזיר את כולם הביתה, אליכם״.
זו לא בקשה זו דרישה
סיגי כהן אמא של אליה כהן שנחטף מהנובה סיפרה על בנה: "ב-100 יום, אליה היה יכול להרים את החברה שנכנס שותף בה רק שבועיים לפני המסיבה, הוא היה יכול להיות מאורס לחברתו שכבר קנה לה טבעת אירוסין. אבל הוא כלוא בעזה. לפי דוחות רפואיים מצבם של כל החטופים בסכנת חיים ממשית. אני דואגת לשלומו ולשאר החטופים. איפה העולם, איפה מקבלי ההחלטות? הלו, יש מישהו בבית? המלחמה והחטופים איחדו אותנו כעם, כי כולנו מבינים שאנחנו עם הנצח וכוחינו באחדותינו".
לנה טרופונוב ששוחררה מהשבי ובנה סשה עדיין בעזה אמרה: "לפני חודש וחצי יומיים אחרי שחזרתי משבי חמאס הייתי שמחה ונרגשת. עכשיו אני פחות שמחה. לא תיארתי שנגיע ל-100 ימים. כל יום שאני כאן והלב שלי בעזה זה יותר ויותר קשה. קשה לחיות. הרבה פעמים אני מצטערת שחזרתי מהשבי כי שם הייתה לי תקווה. אני פונה למקבלי ההחלטות של מדינת ישראל, אל תהרגו אותי. כל יום בלי סשה הורג אותי. אני מוכנה לחזור לשבי, רק תוציאו את הבן שלי".
ימית אשכנזי, אחות של דורון שטיינברכר שנחטפה מביתה בכפר עזה: "את אחותי אני לא מקבלת בארון. תקדמו עסקה, קחו אחריות. לאחותי ולאף אחד אין מחיר. אני לא מבקשת, אני דורשת את כולם בבית עכשיו".
אורנה אמו של עומר נאטורה: "בחוזה שלך הוצבת על הגבול להגן אבל לא היו לך אמצעים. המדינה מחויבת להחזיר אותך ושאר החטופים. גם אם המחירים כבדים, מחיר הפספוס יהיה כבד עוד יותר. הזעקה שצעקנו ביום חמישי מול עזה אולי הגיע אלייך ואני מקווה שכולם, כולל מנהיגנו שומעים אותה".
אסור לנו להתרגל
ח"כ לשעבר נירה שפק נאמה גם היא בעצרת ואמרה: "ממצב של שוק וטראומה הגענו למצב של התרגלנו. שנסעתי באיילון ראיתי שאת תמונות החטופים החליפו תמונות של פרסומת לרכב, ביטוח והלוואה. אני קוראת לחברות להקדיש חלק לתמונה של חטוף או חטופה. בואו נעלה לכנסת, נרשם לדיונים ונבקש זכות דיבור. נדרוש שהחטופים יהיו בראש סדר העדיפות. חברי הממשלה, אני דורשת שתעסקו בזה יום ולילה, שתכתבו מכתב לצלב האדום שיגידו את מספר החטופים, שיתנו תשובה כתובה שהם פנו לחמאס ולא נתנו להם לראות אותם".
דניאל אלוני שחזרה מהשבי: "100 ימים ש-136 חטופים יושבים במנהרות או דירות אפלות. 100 ללא אור שמש. 100 ימים שהאוכל הולך ואוזל ופציעות אינן מטופלות. 100 ימים של גיהנום שלא נגמר. 100 ימים שהעולם שותק ומתעלם מסרטוני הזוועה. אלו רגעים אפלים של שואת המאה ה-21. אנו דורשים הוכחה מצולמת שהחטופים מקבלים תרופות כתנאי להעברת תרופות סויוע הומניטרי לאכולסיית עזה. הבאת התרופות אינה מספקת.
"חיבים להביא את כולם בחיים. אסור לוותר על החטופים שנרצחו, לא משאירים אף חטוף בעזה, אסור שיהיו עוד 136 רון ארדים. היכן אתם מנהיגי העולם שרואים פשעי מלחמה ושותקים? שום כסף קאטרי לא ישתיק בכי של תינוק במנהרות, זעקה של נערה מדממת או זקן שזועק מכאב. אסור היה שנהיה יום אחד במנהרה, אסור חודש ובטח לא 100 ימים. הופקרנו בשביעי באוקטובר, אל תפקירו אותנו שוב. 136 ארונות זו אינה תמונת ניצחון. תמונת הניצחון היא 136 חטופים שחוזרים אלינו הביתה עכשיו!"
צועקות את כאביכן
לינור אברג'יל שנאבקת בשתיקת ארגוני הנשים בעולם: "אני חיה את חיי בהתמודדות שלא נגמרת באלימות נוראית, לילה שאני מנצחת כל יום מחדש. אם אתם מזדהים איתי קחו את הלילה הנורא שלי ותכפילו פי 100. הבנות והבנים, 100 לילות של אימה, 100 ימים של חבלים על הידיים, איך אפשר שלא לצעוק, איך אפשר לאכול, לשתות, לישון, לקום. האלימות המינית ככלי נשק הביאה את הטירוף לשיא שלא נראה מעולם. הרוע האנושי עלה עשר מדרגות לא בחושך, באור יום. הכל בשם אללה. כלי נשק אכזר ופומבי. אין צורך לשבת בבית משפט או להוכיח, התוקף העלה לרשת בזמן אמת והודה בלי חרטות. והעולם הנאור עדיין שותק. לא אעצור עד שזעקת החטופות והחטופים תהדד על הגלובוס".
אגם גולדשטיין אלמוג ששוחררה מהשבי פנתה בדבריה אל הבנות שהיו יחד איתה: "היינו שם ביחד, ועכשיו אני פה, רוצה לצעוק את כאבכן, את הסבל, את הייאוש. חברות שלי מה שלומכן? אתן ביחד? או שהפרידו ביניכן? הוא פגע בך שוב? הוא שוב פעם שאל אם את נשואה, אם את רוצה שיסדרו לך מישהו בעזה? הוא שוב פעם נכנס לך למקלחת, נגע בפציעת הכדור שירה בך, זה כאב לך ממש, אבל השליטה שלו בך כאבה יותר,הגוף שלך כשלו ככה הוא התייחס אלייך, נכון חברה שלי?
"ואת שם, אתן שם, לבד כל כך לבד. וכבר עבר כל כך הרבה זמן. ב-26 בנובמבר שוחררתי אחרי 51 יום, ועכשיו אני בארץ כבר 50 יום, ואתן עדיין שם. השתחררנו רגע לפני איבוד התקווה, רגע לפני איבוד ההגיון, רגע לפני שיגעון, רגע לפני המוות אז מה איתכן עכשיו ? אני מקווה שאתן לא ברגע אחריי. לא ברגע אחרי שאיבדתן כבר תקוה, לא ברגע של אחרי איבוד ההגיון, לא ברגע של שיגעון, לא ברגע של המוות. אני מקווה שאתן עדיין ברגע לפניי. בבקשה חברות שלי, תחזיקו מעמד עוד קצת".
הממשלה חייבת לדאוג לכל אזרח ואזרח
גילי מנגיסטו אחיו של אברה מנגיסטו: "באתי לייצג את משפחתו של אברה מנגיסטו להזכיר את הסבל הנוראי שלו, אמו, אביו וכל אהוביו. באתי לזעוק לכל העולם שיכירו באברה מגניסטו, מתמודד נפש שחצה את הגבול בתום לב ב-2014. מאז הוא חטוף, לא חודש, לא חודשיים, לא שנה. אלא מעל לתשע שנים. אברה זקוק למים, מיטה חמה ואהבה. לא ראינו אותו מעל לתשע שנים. איך היה מרגיש כל אחד מכם אם היה קורה לו אסון שכזה? לא מאחל לאף אחד להרגיש את הסבל הנוראי שאנחנו מרגישים. אנחנו דורשים ממשלת ישראל לדאוג לאברה כפי שהיא חייבת לדאוג לכל אזרח ואזרח החטוף בידי חמאס. על הממשלה לפעול בכל הדרכים לשחרור כל החטופים כולל אברה מנגיסטו, הדר גולדין, הישאם א-סייד ושאול אורן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו