מאבדים את הצפון: התושבים מתחילים להקים חיים במקומות חדשים

בכניסה לטבריה מוקם בימים אלו בית ספר לילדי המפונים. 22 מיליון שקל השקיעה המדינה בביה"ס שהקמתו תימשך חמישה שבועות. כבר בשבוע הבא יגיעו ללמוד בו 1,000 תלמידי כיתות א'-י"ב. 36 כיתות, 18 ממ"דים, והשקעה גדולה בפרטים הקטנים.

"אנחנו נערכים עד לסוף שנת הלימודים", אומר בועז יוסף, ראש העיר הממונה בטבריה, כשהוא מסייר במקום. והוא יודע על מה הוא מדבר. בטבריה נקלטו 11 אלף מפונים, מהם 3,000 ילדים. "בבתי הספר שלנו שובצו 1,100 תלמידים, שזה 20% מהתלמידים בעיר, והשאר ביישובים באזור".

אלא שבעוד הממשלה האריכה את תקופת פינוי תושבי הצפון עד ל־29 בפברואר, היא נערכת לשהות ארוכה ומבינה שתושבי הצפון יישארו לפחות עד הקיץ מחוץ לבתיהם. בינתיים היא מאריכה את הפינוי מדי חודש, ורבים מתושבי הצפון נערכים בהתאם לשהות ארוכה. 60 אלף איש נשלחו בצפון לבתי המלון. 26 אלף נשארו, ובכל יום עוזבות משפחות נוספות שמחפשות בתים באזור.

בשיחה עם אחד התושבים שעזבו את המלון הוא אומר: "אנשים חייבים להבין שצריך לקחת את הרגליים ולבנות חיים במקום חדש. זה יימשך לפחות עד הקיץ, ואם אתה רוצה לקיים משפחה כמו שצריך, אי אפשר לעשות את זה בחדר במלון. גם מבחינת הילדים זה משבר. בכל יום עוזב עוד ילד. אנשים נטמעים במקומות אחרים, יהיה להם מאוד קשה לחזור".

אי אפשר לחיות בלובי

לירון ויונתן דיוויס ממטולה מצאו בית בקיבוץ עמיעד. "אנחנו עוזבים בעוד שבוע", הם אומרים, "יש הרבה רצון מצד הקהילה. משקיעים בנו, הכינו גני ילדים, והמורים מגיעים מרחוק כדי להישאר וללמד את הילדים. יש הפעלות במלון אחר הצהריים. אבל בסוף כל זה לא משנה את העובדה שהחיים שלנו מתנהלים בלובי של המלון כבר שלושה חודשים. אין תחושה של התקדמות ואופק, ואין שום אפשרות להמשיך בחיים ברגע שהילדים לא במסגרות מלאות. רק בשבוע האחרון עזבו שלושה ילדים מכיתה של 12 ילדי מטולה. הקהילה מתחילה להתפרק".

למלון "לייקהאוס" בטבריה, שבו כ־230 חדרים, פונו בתחילת המלחמה תושבים מקריית שמונה, ואליהם הצטרפו לאחר כחודש תושבי מטולה. בתחילה מערכות החינוך במלון התבססו על ילדי מטולה, ושאר הילדים צורפו לפעילות. כעת במעון שהועתק ממטולה נותרו רק שלושה ילדים מהמושבה, והשאר הם ילדים מקריית שמונה.

אם בתחילת המלחמה יותר מ־%80 מתושבי מטולה התפנו לבתי מלון, היום רק 25% מהם נשארו בהם. השאר מצאו פתרונות אחרים, ורובם שכרו דירות ברחבי הארץ. לא מדובר רק בקהילות החזקות - המצב דומה בכל יישובי הצפון. במועצה האזורית גליל עליון מדווחים כי בחודש האחרון לבדו רבע מכלל השוהים בבתי המלון עזבו.

בקריית שמונה המצב מעט שונה. מתוך 20 אלף תושבי העיר שהתפנו, 75%, שהם 15 אלף תושבים, פונו לבתי מלון ברחבי הארץ. כעת נותרו בהם על פי רישומי העירייה רק 12 אלף תושבים. 

עמרי חג'ג, מנהל אגף יישובים במועצה האזורית גליל עליון, אומר: "לאט־לאט המשפחות מתחילות לעזוב. מנהלי הקהילות נלחצו בהתחלה שאולי הקהילה מתפרקת. בדקנו למה עוזבים ומצאנו שלא מדובר בבעיה במלון או בקיבוץ, אלא במשפחות שרוצות את הפרטיות שלהן. אתה רוצה לפתוח את המקרר בבית, לאכול מה ומתי שבא לך. הקהילות עושות פעילות קהילתית פעם בכמה זמן וגם מפגשי זום, בניסיון לשמור על הקהילה המפוזרת.

"גם אם מחר יגידו שהאירוע הסתיים, הילדים התרגלו לגן ולכיתה ויזרמו עד סוף השנה. אחר כך נראה איך מחזירים אותם הביתה. צריך לזכור שיש לנו יישובים שצריך לשקם, והאירוע עוד לא הסתיים. יש חשש שאנשים יטעמו קהילות חדשות ויתרחקו פיזית מהקהילה. אנחנו מנסים לתת לקהילות את הכלים להתמודד עם המצב ולשמור על הקהילה, שישאלו ויתעניינו. אנחנו עושים הכשרות חוסן קהילתי למנהלים שעוזרות להם לכוון את הדברים ולערוך אירועי תרבות משותפים".

חלק מתושבי הקיבוצים פוזרו בתחילת המלחמה בכמה בתי מלון. חלקם נשלחו לערים - מה שהקשה על מי שרגילים לחיות בנוף כפרי. "מאז תחילת דצמבר עזבו במהלך החודש כ־1,000 איש, שהם רבע מהשוהים בבתי המלון", אומר חג'ג'. "יש לנו עכשיו רק כ־3,500 איש בבתי מלון והשאר מפוזרים. אנחנו רואים מגמה יותר מואצת של עזיבה. פירמידת הצרכים שלנו השתנתה. בהתחלה רצינו מקום לנחות בו שהוא בטוח, אחר כך רצינו מסגרות, ועכשיו יש צורך בפרטיות וביכולת העצמאית".

חג'ג מודאג גם ממערכות החינוך. "בבתי הספר שובצו תלמידים לפי אזורים, אבל בחינוך לגיל הרך הקימו מסגרת בכל מלון, גם אם היא של כמה יישובים. יש חשש שבשלב מסוים מספר הילדים יצנח מתחת לרמה שבה משרד החינוך מפעיל גני ילדים. לשמחתי עדיין לא הגענו לזה, אבל אנחנו מבינים שזה עלול להגיע לשם".

אז מה עושים?

"אנחנו מבינים שאי אפשר לייצר ודאות של זמנים - אפשר רק לייצר ודאות של שלבים. אנחנו יודעים שמתישהו יגיע השלב שהמדינה תגיד שהאירוע בצפון הסתיים, ואז נראה איך נחזיר את השירותים לתושבים ואיך נסתדר עם אלה שנשארו בחוץ".

"אנחנו משנים את החשיבה", אמר לנו גורם חינוכי באחד היישובים. "בכל יום משפחה עוזבת. אני מעריך שנישאר עם עשר משפחות בבית המלון. גם אם נחזור לפני סוף שנת הלימודים, לפחות שליש מהתושבים לא יחזרו עד סוף שנת הלימודים. איך משמרים במצב הזה מערכות חינוך? אני לא מדבר על כך שאם תהיה לחימה יהיו הרבה משפחות שלא יהיה להן לאן לחזור בגלל הנזקים לבתים. ככל שזה יתמשך יותר, לאנשים יהיה קשה יותר לחזור לקהילה, כי הם יתרגלו לחיות בקהילה החדשה".

איך אתם נערכים?

"אנחנו שוקלים לסגור את מערכות החינוך במלון, כי השירותים שם לא ניתנים לתושבי הרשות שלנו אלא לרשויות אחרות. המדינה לא נותנת על כך את הדעת. היום שאחרי כבר כאן, הוא הגיע, ובצפון אין שום התייחסות למצבן של הקהילות".