חוזרים לבארי: כשבתיהם עדיין חרבים - החטופים ששבו מהשבי ובני משפחות חוזרים למקום שבו הכל החל

95 חברי קיבוץ ואורחים נרצחו באכזריות שאין דומה לה על ידי מחבלי חמאס. 30 חברים נחטפו מביתם, 19 מתוכם הוחזרו וגופתה של יהודית וייס חולצה. נכון לרגע זה, עשרה חברי קיבוץ מוחזקים בשבי ברצועה.

אורן שרעבי, שאביה ודודה עדיין חטופים בעזה, אמרה: "קוראים לי אורן. זו הפעם הראשונה שלי בבארי מאז 7 באוקטובר. הפחיד אותי להגיע לכאן. קשה לי להיות כאן אחרי כל מה שעברנו. אני מתמודדת עם הפחד, כי הדבר הכי מפחיד שאבא שלי חטוף בעזה".

"ב-6 באוקטובר אבא הבטיח לי לשחק כדורגל יחד, אבל בשבת בבוקר התעוררתי לעולם אחר. אבא החזיק את הדלת של הממ"ד. בפעם הראשונה הוא הצליח לעצור אותם אבל בפעם השנייה הם הצליחו להתפרץ פנימה. שמעתי את המחבלים צוחקים. הם הובילו אותנו מחוץ לבית". לאחר מכן חטפו המחבלים את אביה ואת בן זוגה של אחותה, אופיר אנגל, שחזר מהשבי. עוד הוסיפה: "אבא שלי הוא הכל בשבילי. הוא תמיד היה שם. עכשיו כל טיפת זמן יקרה".

עמית שני בן ה-16, תלמיד כיתה י"א מבארי, היה בממ"ד עם אימו ואחיותיו. מחבלי חמאס חדרו לביתו, פרצו את דלת הממ"ד, תפסו את עמית ולקחו אותו איתם כשהם מציתים את בית המשפחה. היום הוא שחזר את רגעי האימה.

"זה התחיל בצבע אדום, דבר די שגרתי. אבל אז היתה הודעה על חדירה. היינו בטוחים שהאירוע הסתיים אבל עם כל דקה זה רק החמיר. הם פרצו אלינו הביתה. פרצו לממ"ד".

"אותנו הם לקחו לעזה. הרגשות שם היו מאוד קשים. געגוע והפקרות ענקית. מי שנמצא שם מפחד כל הזמן. אתה לא יודע אם יהיה מחר. אם תתעורר. אני רצה לבקש לדרוש את כל החטופים. הם הופקרו פעם אחת ולא מגיע להם שיופקרו פעם שניה".

גם הילה רותם בת ה-13, ששוחררה ביום שבת לאחר 50 ימים בשבי החמאס, סיפרה: "נחטפתי יחד עם אמא וחברה שלי אמילי הנד. הייתי בעזה 50 ימים. היה לי קשה. היינו הרבה בחושך ואסור היה לנו לדבר, רק ללחוש. חלמתי הרבה על האוכל בבית ועל שתייה קרה".

היא סיפרה שעברו הרבה מקומות בתוך הרצועה. "הפרידו אותי מאמא", סיפרה הילה. "באוטובוס בדרך לישראל שאלו אותי אם יש לי ניחוש את מי אפגוש. חשבתי שדוד שלי מת, אז אמרתי שמות של אנשים אחרים".

הילה סיפרה שכמה ימים אחרי ששבה לארץ, סיפרו לה שמשחררים את אמא שלה. "לא רציתי ללכת לישון וחיכיתי לה כל הלילה. אני לא מפסיקה לחשוב על מה שעובר על אלה שעדיין שם. אני יודעת בדיוק מה עובר עליהם".

גם אמה של הילה, רעיה, סיפרה על רגעי האימה. "ב-12 בצהריים שמעתי דיבורים בערבית. המחבלים נכנסו לממ"ד עם אקדחים וסכינים, תפסו אותי בחולצה ופשוט הוליכו אותי לעזה".

רעיה מספרת כי התקשתה להבין את הסיטואציה, במיוחד לאור היעדר כוחות הביטחון סביבה. "הדרך לעזה הייתה פתוחה לגמרי. לא היו מטוסים, לא היו חיילים. ראיתי את הגדר והבנתי שהגענו לעזה. התנאים בשבי היו לא קלים".