"אנחנו נצטרך להשתנות אם אנחנו רוצים לשרוד פה"

"בשלושת הימים הראשונים למלחמה פחדתי ללכת לישון. הרכבתי סורגים בבית כדי להרגיש יותר בטוח", מספר קובי אפללו לשיר זיו בריאיון. "כילד גדלתי במושב בצפון בתחושה של ביטחון, אבל בגיל 6 פרצה מלחמת לבנון הראשונה. אני זוכר תקופה ארוכה של בומים מחרישי אוזניים כשאני במקלט", הוא נזכר. אפללו, אשר פרץ לתודעה במלחמת לבנון השנייה, מספר כי הדרך שלו ושל אמני ישראל לקונצנזוס, עברה בין לא מעט מלחמות ומבצעים צבאיים. "היינו בצוק איתן ובעוד מבצעים, ושרנו לפצועים ליד המיטה הייתי במצבים מורכבים, אבל פה חטפתי סוג של הלם".

מה קרה הפעם?

"אמנים בונים שריון כדי לשיר, אתה חייב לבנות שריון כי אתה מרגיש בשליחות מסוימת. עכשיו השריון הזה נסדק. ביקשו ממני להגיע לשיר בקבלת שבת בכיכר החטופים בשבת הראשונה. ראיתי את השולחן שערכו להם וחטפתי בום, שם התפרקתי."

אפללו, אשר הופיע בהמשך מול חיילים, קציני נפגעים, אזרחים מפונים ובלוויות, מספר על גאווה גדולה שהוא חש כלפי צה"ל ( "נפגשתי עם חיילים וכל מה שמעניין אותם שלא יעצרו אותם. אני גאה מאוד בחיילים שלנו") ומדבר גם על הכעס שהוא חש בתוכו. "אנחנו מדחיקים הרבה שנים שיש לנו על כל גבול אויב שרוצה לשחוט אותנו. אם תדחיק בעיה היא תצוץ. בעיה שלא מטופלת גדלה".

אז מה אנחנו צריכים לעשות?

"אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו לא יברחו מפה בהמוניהם, אנחנו צריכים לסלק את ההכחשה. אנחנו נצטרך להשתנות אם אנחנו רוצים לשרוד פה."

בריאיון מספר אפללו על ההופעות שחזרו ועל התוכניות קדימה לימי שגרה, מגלה איך נוצר שיתוף הפעולה שלו עם ליטל שוורץ, ומדבר גם על האמונה בבורא עולם ועל תכונת אופי שהיה רוצה לאמץ. האזינו לפרק המלא.