תנו למשוחררים כבוד - ופרטיות

טראומה יוצרת שינוי קטגוריאלי בזהות של הפרט. באופן טבעי, לא עוד ילד או ילדה איש או אישה, אלא: ילד חטוף, ילדה חטופה. איש חטוף, אישה חטופה.

שינוי מציאות כה מהותי שהתחולל עם הלקיחה לשבי, עלול לייצר שינוי במבנה הפסיכולוגי של הפרט ובתפיסת הזהות שלו- למשל, כיצד חווה את עצמו ואת הגוף שלו, מהם הזכרונות וההפנמות שלו את האנשים שהוא אוהב, הערכים והאידיאלים שיקרים לליבו ואשר נותנים לו תחושה של יציבות והמשכיות. משוכים ברעל של הפוגעים, אנשי הטרור אשר משכו אותם בברוטליות בפיג׳מות מביתם, נזרקים למציאות בלתי מוכרת והופכים להיות סמל עבור עם שלם והעולם כולו. לעולם, אירועי ה-7 באוקטובר יאיימו להרחיק את הפרט מהזהות הייחודית שהתקיימה בנפרד מהאירועים.

אנו כחברה לא יכולים למנוע את עבודה שאחינו ואחיותינו נלקחו בשבי. אך יש ביכולתנו לתרום לכך שהם לא ירודדו ל״חטופים״, כי בכך אנו מצטרפים בלא כוונה או יודעין לכוונה של האויב, והיא - לשלוט בנו ובהם ובזהות הייחודית שהיא זכות מולדת.

נקפיד להחזיק בתודעה שלנו שיש לנו חלק בתהליך השבת הזהות האישית של כל אחד ואחד באמצעות פעולות פשוטות אשר נועדו לאפשר שליטה של השורדים והשבים על סיפור החיים שלהם - כבוד ופרטיות.

נאפשר להם, לצד ההתרגשות מחזרתם, לזכות בשליטה בסיסית בכך שהם יצאו מהעין הציבורית עד אשר יתאים להם להיות בתוכה (במידה ויתאים להם), ולספר את סיפורם באם יבחרו בכך.

מי שבינינו מכיר אנשים השבים הביתה, ישתדל לשים גבול עדין בין תמיכה ונוכחות מותאמים לבין סקרנות או רצון לגעת בטוב המועט המתגלה בתקופה זו באמצעות המפגש עם מי ששב הביתה. נהיה ערים לכך שהחוויות של ״שם״, ושל השבת השחורה עצמה, עלולים לייצר חיץ בחוויה של השורד – בינו לבין העולם- ושהמזור לבדידות זו היא ההכרה בכך שכל אדם ששב הוא אישיות נבדלת, עם צרכים ייחודיים ועולם משלו, הדורשים טיפול עדין מוסרי ומדויק. יש מי שיהיה זקוק למעט מרחב, ויש מי שיהיה זקוק לקרבה בלתי פוסקת, וצרכים אלה אף ישתנו עם הזמן.

עלינו להחזיק באפשרויות המשתנות, מתוך ענווה ומוסריות מתמשכת, שותפות גורל וסבלנות.

הכותבת היא מומחית לטיפול בטראומה ומורת EMDR