הצ'רצ'ילים שלנו: את גורל המערכה יקבעו מפקדי האוגדות והחטיבות

החל מאמצע השבוע שעבר אפשר היה לשמוע קובלנות משונות של פרשנים צבאיים בתקשורת על כך שאין הגדרה למטרות המלחמה. כרמלה מנשה נכנסה ללופ בעניין הזה מול השר יואב קיש, אחר כך גם באחד מערוצי הטלוויזיה. כשזה קורה, כמו הדיווחים שפשטו בכל הרשת על חדירת כלי טיס בלתי מזוהים פרי הדמיון, המסקנה היא שהתקשורת משקפת איזה הלך רוח בצמרת צה"ל.

מאחר שהעניין הזה הטריד, בגלל המשמעות שלו, התקשרתי לשר בכיר עם רקע ביטחוני מובהק. הוא ביטל את הטענה הזאת לחלוטין ויעץ לי לקרוא את ההודעה המסודרת שיצאה בעקבות החלטת הממשלה. כבר ביום ראשון בלילה קיבל הקבינט הביטחוני "שורה של החלטות מבצעיות שמטרתן להביא להשמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס ושל הג'יהאד האסלאמי, באופן שישלול את יכולתם ורצונם לאיים ולפגוע באזרחי ישראל לשנים רבות".

זו אמירה ברורה שמפקדי צה"ל יכולים לקחת ולעשות איתה מה שהם רוצים. הקבינט נדרש לאשר רק מהלכים גדולים, הוא לא יכול לבוא במקום תוכניות של הפיקוד הבכיר. אולי לאשר בכללי את תוכנית המבצע הקרקעי ואת העיתוי שלו, אם כי מניסיון העבר, דווקא אסור לפרט יתר על המידה, מסיבות של דליפה.

בציבור יש אולי ציפייה שיקום לנו צ'רצ'יל ב"שעה אפלה". אז החדשות הן שיש לנו "צ'רצ'יל". זוהי מנהיגות צבאית שמגיעה מלמטה ומורכבת מכמה מפקדי שדה מעולים שהורחקו מצמרת צה"ל על ידי רמטכ"לים קצרי ראות. השמות הם צ'יקו תמיר, עופר וינטר ועוד, שכדאי לגייס אותם ושכמותם באופן מיידי.

אף פעם צה"ל והעם לא נשאו את עיניהם בעת מלחמה לצמרת המדינית, אלא למצביאים בשטח. "המערכת המדינית תמיד תקרוס, ואז רק הצבא והחיילים סותמים את הפרצה", זה מצב כללי שהגדיר לי כבר לפני קרוב לעשר שנים תא"ל (מיל') צורי שגיא.

מי שיקבעו את גורל המערכה אלה מפקדי האוגדות והחטיבות. הם אלה שצריכים לתת את הפרשנות המרחיבה ביותר להחלטת הממשלה ולרצון הציבור. הם אלה שצריכים קודם לבצע ואחר כך לקבל אישור בדיעבד מהרמטכ"ל או משר הביטחון, כפי שהיה ב־1967 ובשאר מלחמות המגן הגדולות.

את כושר האלתור וההסתערות ראינו ביום הראשון למלחמה, בשעת הטבח. שני ראיונות חשובים מלמדים במשהו על פעולת הכוחות בשטח מייד עם החדירות הראשונות. הראשון הוא ראיון שקיימה לילך שובל באתר זה עם טייס המסוק סא"ל א' ויש בו עובדות חשובות על תפקוד חיל האוויר; השני, ראיון עם מ"פ השריון סרן בר  שכתבה טל אריאל יקיר, גם הוא באתר זה, נותן תמונה מסוימת על פעילות הטנקים בקו.

מתברר שכחצי שעה לאחר תחילת המתקפה יצאו שני מסוקים לפי מה ששמעו בתקשורת, וכעבור כשעתיים הצטרפו אליהם עוד ארבעה מסוקים. פיקוד חיל האוויר לא תפקד. מ"פ השריון קיבל התרעה מייד לאחר תחילת ירי הרקטות עם שחר מהמח"ט; וכמו טייסי המסוקים שהגיעו לשטח על דעת עצמם, הטנק של סרן בר היה מאוד אפקטיבי. אילו רק היו שם 20 מסוקים ולא שישה. 15 טנקים ולא ארבעה.