שני הלקחים המרכזיים ממלחמת יום הכיפורים | הנשיא הרצוג בטור מיוחד

בעדותו בפני ועדת אגרנט, תיאר אל"מ גבי עמיר, מפקד חטיבת השריון 460 במלחמת יום הכיפורים, את השעות הגורליות והקשות של הלחימה בסיני, במילים הבאות: "מדווחים ברשתות שהאויב מתקדם ומתחיל לתקוף אותנו... ראיתי שבמרחק שלושה-ארבעה קילומטרים ממני ערוכים טנקים ונגמ"שים, מתקדמים, עוצרים, יורים – וביניהם כמות אדירה של חיל רגלים. כל זה צועד בכיוון אלינו, קדימה. זה היה מחזה שאף אחד לא ראה קודם. קיבלנו אישור להתקפל אחורה. קיבלנו אישור, אבל לא נסוגונו".

גם בחלוף 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, ברורה לכל הסיבה שבזכותה הסתיימה המלחמה הקשה כפי שהסתיימה. מול עוצמת ההפתעה וכישלון ההתרעה וההרתעה שהביאו לאיום ממשי על מדינת ישראל, ניצבו גבורתם ותושייתם של המפקדים והלוחמים בשטח. בזכות מסירות הנפש, אומץ הלב, היוזמה, הדבקות במשימה וההקרבה; שבבסיס כולן עמדה תחושת השליחות בשם העם והמולדת. בזכות כל אלה, המערכה שהחלה בעמדת נחיתות מוחלטת הסתיימה בניצחון מרשים.

הייתי נער בגיל בר-מצווה כשפרצה המלחמה. ומאז אותם ימים, בכל שנה, בטקס יום הזיכרון בשכונת צהלה שבה גדלתי, הדהד באוזניי רצף שמותיהם של 11 חללי מלחמת יום הכיפורים, בני השכונה: שכנים וחברים, אחיהם של חבריי הטובים ביותר, חבריהם הטובים ביותר של אחיי. המלחמה הותירה את חותמה על דור שלם, שספג מכה אנושה וחווה שבר גדול. הפצע שנפער באותם ימים לפני חמישים שנה, ספק אם יגליד אי פעם.

שני לקחים מרכזיים לימדה אותנו המלחמה, והם שבים ומהדהדים ברלוונטיות שלהם גם בחלוף יובל שנים.

את הראשון שבהם היטב לתאר אבי, הנשיא השישי חיים הרצוג ז״ל בספרו ״מלחמת יום הדין״, כשכתב כי אפילו קודם לכן, ברקע מלחמת ששת הימים: ״אווירת "היינו כחולמים" שאפפה את הציבור הישראלי, גרמה לו להתעלם מנקודות תורפה רבות אשר נתגלו בצה"ל במהלך הניצחון באותה המלחמה, ובפרט מן העובדה שהערכוֹת המודיעין הישראלי לגבי כוונות הערבים ערב המלחמה – התבדו״. הדברים קיבלו חיזוק במלחמת יום הכיפורים, והלקח ברור - מדינת ישראל צריכה ומחויבת להיות ערוכה ומוכנה תמיד לכל תרחיש ולכל מערכה. היא נדרשת לטפח ולעודד את הפקתו של מודיעין איכותי, משולב ומגוון, הפועל בענווה ובפיקחון ובוחן את עצמו שוב ושוב.

למדנו היטב מהשבועות שקדמו למלחמה, כי אסור להתעלם מחשרת ענני מלחמה ומסימנים מעידים, ואל לנו להתבשם באופוריה ובהישגים של יום אתמול, כבירים ככל שיהיו. לעולם חשוב כי תעמוד לרשותנו היכולת להגן על עצמנו בעצמנו - בכל דרך, בכל זמן, ובכל מקום.

בדיעבד התברר כי נשיא מצרים, אנואר א-סאדאת, העביר בשנים שקדמו למלחמה מסרים ברורים בנוגע לרצונו בתהליך שלום. למרבה הצער, כפי שסימני המלחמה לא זכו להתייחסות הראויה לפני 50 שנה, כך זכתה להתעלמות גם היד אשר הושטה לשלום

ויש לקח נוסף, חשוב לא פחות: לא להתעלם מסימני שלום. בדיעבד התברר כי נשיא מצרים, אנואר א-סאדאת, העביר בשנים שקדמו למלחמה מסרים ברורים בנוגע לרצונו בתהליך שלום. למרבה הצער, כפי שסימני המלחמה לא זכו להתייחסות הראויה לפני 50 שנה, כך זכתה להתעלמות גם היד אשר הושטה לשלום. ואכן, השלום שנראה כמעט דמיוני עד אז, הפך שנים ספורות לאחר המלחמה, ומידה רבה בזכות ניצחוננו במלחמת יום הכיפורים, לעובדה קיימת שכולנו מתברכים בה.

מלחמת יום הכיפורים שינתה את פניהן של המדינה והחברה וטלטלה אותן מבחינה מדינית, פוליטית, תודעתית וחברתית. יש הטוענים שזו הנקודה שבה סולידריות הפנים-ישראלית נשחקה, כשאת ההעמקה בתהליכי הקיטוב כולנו רואים היטב גם היום. מאורעות החודשים האחרונים הרחיבו את השסעים בחברה הישראלית, והפכו את איחויָם למערכה הקשה והחשובה ביותר שמחכה לנו, אולי מאז ימיה הדרמטיים של מלחמת יום הכיפורים. המאמץ לקרב בין הקבוצות בעם, לעשות חיבורים, לתווך בין הקצוות השונים ולבנות גשרים של הסכמות - היה ועודנו משימת חיי, וייעוד של החברה הישראלית.

בחלוף חצי מאה מאז מלחמת יום הכיפורים, כולנו זוכרים בהערצה את אחינו גיבורי התהילה, מי ששילמו את המחיר הכבד מכל, הכבד מנשוא: חללי המלחמה, בני משפחותיהם החיים בצל האובדן, ופצועי המלחמה, בגוף ובנפש. ביום הזה, כולנו מרכינים ראש בפני גודל קורבנם, ומייחלים להיות ראויים לו כמדינה, כחברה וכאזרחים.