לטפל בפרדוקס: על תומכי המשטר לחזור לארצם

אירועי השבת מציפים סוד גלוי לכל מי שעוסק בעומק הסוגיה. במדינת ישראל שוהים תחת מסווה של "פליטים" אלפים רבים של אזרחי אריתריאה התומכים אקטיבית במשטר בארצם ואף מקיימים אירועים לציון ימים לאומיים, בחסות מלאה של שגרירות אריתריאה בישראל.

בכל שנה מתכנסים ביום העצמאות של אריתריאה אלפי מסתננים, מניפים את דגלי המדינה ותמונות של הנשיא אסיאס אפוורקי, אותו אדם שממנו ברחו לכאורה מחשש לרדיפה וסכנה לחייהם. בשנה אחת אף הגיעה במיוחד לישראל להקה אריתריאית מפורסמת, שניגנה לחוגגים, רק כדי לשוב לארצה להופעה זמן קצר לאחר מכן ביום פתוח להורים של טירונים באחד מבסיסי האימונים של צבא אריתריאה.

מול תומכי המשטר מתייצבת בקביעות קבוצה מיליטנטית של מתנגדי משטר, ששמה לעצמה לתקוף את תומכי הממשלה. הפעם האלימות פרצה סביב חגיגות 1 בספטמבר, היום שבו מציינים את תחילתה של מלחמת העצמאות האריתריאית נגד ממשלת אתיופיה, מאבק שפרץ ב־1961 ונמשך 30 שנה. זו ממש לא הפעם הראשונה שפורצת אלימות באירועים כאלו, אך אין ספק שזה האירוע החמור ביותר עד כה. נראה כי הסיבות לכך הן ירידה מסוימת במספר תומכי המשטר בישראל, לאחר שאלפים כבר חזרו ישירות לאריתריאה, יחד עם התחזקות תנועת האופוזיציה, הן בארץ והן בעולם.

נוסף על הצדדים הניצים, קיימת גם קבוצת ה"בלתי מעורבים", וזו כנראה הקבוצה הגדולה ביותר. אלו אינם תומכים בממשלתם אך גם אינם פעילי אופוזיציה ולא נשקפת להם כל סכנה אם יחזרו לארצם. ממשלת אריתריאה נהנית מתופעת ההסתננות של אזרחיה, כיוון שהיא דורשת שישלמו בשגרירות מס של 2% על הכנסתם על מנת להפיק להם דרכון, ויותר משליש מהתל"ג של המדינה מגיע מכספי מסתננים אריתריאים ברחבי העולם. מי שמשלם את המס, גם אם ערק משירות צבאי, יכול לחזור למדינה ללא חשש, ורבים אכן עשו זאת.

אירועי האתמול מוכיחים כי המדיניות הקיימת של ישראל מופרכת וחסרת הצדקה. צריך לבטל את ההגנה הקבוצתית שחלה על מסתננים מאריתריאה. את תומכי המשטר צריך להרחיק בחזרה לארצם בכפייה. נוסף על כך, צריך לייצר תמריצים שיגרמו ל"בלתי מעורבים" לחזור באופן עצמאי, בדגש על חקיקה מחדש של החוק המחייב את המעסיקים להפקיד אחוז משכרם עד שייצאו מישראל.

לבסוף, צריך להבהיר למתנגדי המשטר כי עליהם לכבד את חוקי ישראל ולהעניש בחומרה את מי שבוחרים לנהל מלחמת אזרחים על אדמתה, ולמצוא להם פתרונות במדינות שלישיות בטוחות, או במקרים חריגים בישראל, לאחר בדיקת בקשות המקלט שלהם באופן פרטני.