דו"ח חדש ומקיף חושף משבר אמון חריף ביותר של הצעירים בישראל כלפי המדינה: 42% מהם חשים שהם "דור חסר מזל" ושעתידם פחות טוב משל הוריהם, 52% סבורים שבישראל קיימת אפליה על רקע מוצא ומקום מגורים, 54% היו מהגרים לחו"ל אם יכלו, ו־62% מרגישים שהם לבדם בהתמודדות על עתידם.
הדו"ח - שמבוסס על מחקר של חברת ERI ושנערך על ידי קרן רש"י וקרן גנדיר בקרב מדגם מייצג של אוכלוסיית הצעירים בישראל - חושף נתונים שצריכים להטריד כל אחד, בעיקר בתקופה זו של מחאות וקרע בעם, ומציג באופן נרחב את המוטיבציות, את התפיסות ואת הצרכים של צעירים בני 34-18.
ממעוף הציפור: עשרות אלפים בהפגנה בתל אביב נגד הרפורמה המשפטית // צילום: גיל קרמר
בדו"ח נבחנו מאפייני הצעירים בגישתם כלפי הכרעות חיים מרכזיות, השאיפות המניעות אותם, הנחות היסוד והתפיסות שלהם ביחס לסוגיות שונות, רמת האמון שלהם בממסד ומידת מעורבותם בסוגיות חברתיות.
הממצא המדאיג ביותר מלמד על התרופפות משמעותית ברמת השייכות של הצעירים למדינה בחודשים האחרונים: בעוד במדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2022 דיווחו 66% מהישראלים בני ה־24-18 (ו־65% בני ה־44-25) שהיו מעדיפים להישאר בארץ גם לו היתה להם האפשרות להגר למדינה אחרת - בדו"ח החדש צנח שיעורם ל־46%, לעומת 54% שציינו כי היו מעדיפים לעשות רילוקיישן אם יכלו.
בפילוח למגזרים השונים הפער בולט אף יותר: לעומת 91% מהצעירים החרדים שציינו כי יבחרו להישאר בארץ, רק 44% מהיהודים הלא־חרדים ו־32% מהצעירים הערבים השיבו כך.
השאיפה: רמת חיים גבוהה
שינוי פוליטי או חברתי הוא הנושא שהכי פחות מעניין כיום את הצעירים בישראל. כשמשתתפי הסקר נדרשו לציין את שלוש המטרות החשובות ביותר שהיו רוצים להשיג בחייהם - מתוך 12 יעדים שהוצגו בפניהם, כ־47% מהם סימנו "רווחה כלכלית ורמת חיים גבוהה"; כ־45% בחרו "להקים משפחה"; כ־40% העדיפו "ביטחון כלכלי שיאפשר להתקיים וגם לחסוך לזיקנה"; ורק 5.8% רצו "לפעול לשינוי פוליטי או חברתי".
נתון בולט נוסף, המעיד על משבר אמון חמור מול המדינה, הוא שיעור הצעירים (42%) שמאמינים כי הם "דור חסר מזל" ושסבורים כי עתידם יהיה פחות טוב מזה של הוריהם. בפילוח לפי מגזרים, בקרב יהודים לא־חרדים שוררת התפיסה החזקה ביותר של משבר האמון (69%) ושל תחושת "חוסר המזל" (47%), לעומת 33% מתוכם שצופים כי עתידם יהיה טוב יותר. הצעירים הערבים חצויים ביחס למשבר האמון (49%), מיעוטם מחזיקים בתפיסת "דור חסר מזל" (34%), ורובם (52%) מאמינים שעתידם יהיה טוב יותר משל הוריהם.
עוד עולה מהדו"ח כי רבים מהצעירים סבורים שבישראל קיימת אפליה על רקע מוצא ומקום מגורים. 52% השיבו כי סיכוייהם לממש את שאיפותיהם המקצועיות מושפעים יותר מכל מנקודת הפתיחה שלהם - מקום המגורים, המוצא העדתי והאפשרויות הכלכליות של המשפחה - מול 48% שתלו את סיכויי ההצלחה בחייהם ביכולת האישית, בידע ובמיומנויות שלהם.
מסקנה נוספת מהסקר מלמדת על אי־אמון ביכולת של המדינה ושל המוסדות לתקן את המצב. רוב הצעירים (62%) מרגישים שהמדינה לא מספקת להם רשת ביטחון, ושהם לבדם בהתמודדות על עתידם. בפילוח לפי קבוצות אוכלוסייה - כך השיבו 69% מהנשים, 55% מהגברים, 49% מהערבים ו־43% מהחרדים. כמעט חצי מהצעירים חשים אובדן אמון ביכולת של מערכות השלטון לתת להם מענה לאתגרי העתיד, ויותר מחצי מהם הם נשים ויהודים לא־חרדים.
"דרושה פעילות תשתית"
לדברי יעל בלה אבני, סמנ"כלית תוכניות בקרן רש"י, "תוצאות הסקר מלמדות כי הפער בפריפריה רק גדל, ושכדי לאפשר הזדמנות אמיתית ושווה יש צורך בפעילות תשתית רחבה - ליצור שינוי אמיתי ברמת האמון בגופים המוסדיים, לחזק תשתיות ולתמרץ מענים שונים לפריפריה, כמו פתיחת הכשרות מקצועיות לתעסוקה ועוד".
ד"ר נעמה מירן, מנהלת קרן גנדיר, מסבירה: "רוב הצעירים חשים כיום שהם ניצבים לבד מול אתגרים גדולים בתוך מציאות מורכבת - יותר מ־60% מהם חשים שהמדינה לא מעניקה להם רשת ביטחון, ושעליהם לדאוג לעצמם. המחקר הוא קריאת השכמה עבור כלל הפועלים בשדה הצעירים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו